מעשה רקח על הלכות חגיגה א:א

שנאמר תחוג וכו'. כתב הפר"ח ז"ל דלמה לא הביא פסוק דוחגותם אותו חג לה' כדאיתא בפ"ק דחגיגה דף ט' ותירץ משום דהני קראי סמיכי הדדי בפרשת אמור ועוד נראה משום דבילקוט שם הביאו מהנך תרי קראי ויש להוכיח משם דקרא דוחגותם גלה על פסוק דתחוג עיי"ש וכפי' רש"י שם וכבר ידוע דרכו של רבינו שמביא הפסוק שנראה לו יותר במקום דליכא נפקותא דדינא:

בין מן העוף וכו'. עיין מ"ש מרן בשם מהר"י קורקוס ז"ל והרב לח"מ ז"ל חלק עליו ע"ש. ולענ"ד נראה אף לפי גירסתינו אלא שמפרש רבינו דלמסקנא דקאמר ומה הם זבחים עולות שלא יהיה שולחנך מלא ושולחן רבך ריקם משמע דאף עופות קאמר וכן מצאתי להמבי"ט ז"ל בקרית ספר:

ונשים חייבות במצוה זו. ידוע דהראב"ד ז"ל השיג על רבינו דלא בקרבן אלא בשמחה שתשמח עם בעלה ומרן ז"ל הליץ על רבינו כדברי ר"ת שמפרש שהחובה מוטלת על בעלה לשמחה ובאלמנה על השרויה אצלו אבל היא גופה לא מחייבה לאתויי שלמי שמחה ואין תפיסה על רבינו למה לא האריך לבאר עכ"ל. והקושי מבואר מעצמו דרבינו כתב להדיא ונשים חייבות במצוה זו דמשמע דנשים שוין לאנשים במצוה זו ועוד דאם איתא למה לא ביאר דין האלמנה ועוד דמי הכריחו לפסוק כאביי דבעלה משמחה הרי בברייתא דחגיגה דף ו' שנו דהשמחה נוהגת באנשים ובנשים משא"כ בראיה וחגיגה ועוד הרי מצינו לר' זירא בפ"ק דר"ה דף ו' דס"ל דאשה חייבת בשמחה זו כאיש וגם בפ"ק דקידושין דף ל"ד דקאמר ואדילפינן מתפלין לפיטורא נילף משמחה לחיובא וכו' ובדף ל"ה הכי מוכח ג"כ לר' יהודה דחשיב שמחה באשה והו"ל ג' כתובים והיותר קשה דרבינו בפי"ד דמעשה הקרבנות הל' י"ד פסק כר' זירא דס"ל דנשים ג"כ הוזהרו בבל תאחר וכמ"ש מרן ז"ל גופיה שם ולר"ז אשה מחייבה בשמחה כאיש לפום דברי הש"ס וכבר ראיתי להרב לח"מ ז"ל שעמד על דברי מרן ז"ל. והר"ח אבולעפיה בלשונות ובס' מקראי קודש דף צ"ט דחה דבריו ובקש להליץ בעד מרן ז"ל וגם הוא ז"ל נדחק בדבר וכבר עמד עליו בס' צרור החיים ז"ל ועיין מ"ש בס' לחם יהודה והפר"ח ז"ל.

ולדידי אני הצעיר בהרמנותיה דמרן הקדוש והטהור נראה לענ"ד פשוט דרבינו לא פסק כאביי, אלא כסוגיא דקידושין וכר' זירא דפ"ק דר"ה דאשה חייבת בשמחה כאיש וכ"כ בפירוש המשנה וכן נראה במ"ש לקמן פ"ב הל' ד' וז"ל כל שחייב בראיה חייב בחגיגה וכו' וכולם חייבים בשמחה חוץ מחרש שוטה וקטן וערל וטמא מפני שאינן אוכלים בקדשים וכו' ע"כ ומינה לנשים שאוכלים בקדשים הרי חיובם כאיש ממש וכ"כ הפר"ח ז"ל ובהכי ניחא שלא הזכיר רבינו שום חילוק באשה כלל וזו נראית דעת הסמ"ג ז"ל שהרי בעשין רכ"ז כתב והשמחה נוהגת באנשים ובנשים משא"כ בראיה וחגיגה גם בלאוין של"א לענין דלא תאחר לא חילק בין איש לאשה עיי"ש: