מעשה רקח על הלכות תעניות ב:ח

בתים הבנויים וכו' אם עלתה לגג וכו'. ברייתא שם דף כ"ב ופריך תלמודא פשיטא ומתרץ רב פפא בכוכי דציידי ופי' רש"י כוך קטן של ציידים וכו' ואע"ג דלא בנין קבוע הוא ולא הוי כישוב הויא משולחת ע"כ. ורבינו אינו מפרש כן כמבואר אמנם ראיתי להטור סי' תקע"ו שכתב וז"ל אם נכנסה לבית ונטלה תינוק מעריסה וכו' ע"כ. וקשה תרתי חדא דאמאי לא פסק כלישנא דברייתא עלתה לגג וכו' ותו דעל זה מקשה בגמרא פשיטא ומתרץ רב פפא בכוכי דציידי וכן תמהתי על הרי"ף והרא"ש ז"ל שהביאו הברייתא בסתם ולא הזכירו קושיית הגמ' ותירוץ רב פפא ונראה דס"ל להטור דכי פריך הש"ס פשיטא אינו אלא לאי נמי דקאמר הש"ס דמשמע מיניה חומרא דבעיר אפילו נראתה בלילה הויא משולחת ועלה פריך דנטלה תינוק מעריסה למאי איצטריך דמסתמא בעיר קאמר ומדלא מחלק משמע דאפילו בלילה וכיון שכן הא אפילו נראתה אמרת דהויא משולחת מכ"ש וק"ו נטלה תינוק מעריסה משא"כ ללישנא קמא דבעיר בלילה אינה משולחת ובנטלה תינוק לא מחלק בין יום ללילה הויא חידושא עכ"פ דבלילה דקי"ל אינה משולחת אפילו הכי בנטלה תינוק אף שאין ידוע לנו אם אכלתו אם לאו דאם אכלתו היה מקום לומר דמחמת רעבתנותא עשתה כן והוו תרתי לשבח דהוא בלילה ואפשר שאכלתו שזה מורה שאינה משולחת אפילו הכי משמיענו הברייתא דכיון שלא פחדה ונכנסה לעיר ועשתה זו הויא משולחת ואם כן לא שייך להקשות פשיטא וכזו נראית כוונת הרי"ף והרא"ש ז"ל שהביאו הברייתא בסתם והשמיטו השקלא וטריא שבש"ס והטור שראה דברי אביו ז"ל פסק כלשון ראשון לקולא כיון דהוי דרבנן וכמ"ש הרב לח"מ ע"ד רבינו שגם הוא פסק לקולא ואם כן משמע ודאי דס"ל להרי"ף והרא"ש במשמעות הברייתא כלישנא קמא וק"ל. ומאי דנקט הטור בית ולא כתב כלשון הברייתא עלתה לגג אפשר לי במ"ש רש"י שם דדרכם היה להשתמש בגגות וה"ה לדידן בבתים עיי"ש. ולדברי רבינו הדבר פשוט דסבר דאף אם יהיה בלילה מכל מקום כיון שנטלה תינוק מעריסה לא גרע מנראתה ביום דהויא משולחת וגם ללישנא קמא פריך פשיטא כסתמיות ריהטא דסוגיא.