מעשה רקח על הלכות תעניות ב:ה

ועל הדבר. לא ידעתי אמאי השמיט רבינו ההיא דאמרו ליה לרב יהודה איכא מותנא בחזירי גזר תעניתא וכו' בדף כ"א ואולי ס"ל לרבינו דמדקאמרינן התם לימא קסבר ר"י מכה משולחת ממין אחד משולחת מכל המינין לא שאני חזירי דדמיין מעייהו (לדבשרא ודמא) [לבני אינשי] ומדקאמר לימא קסבר וכו' מורה דאנן לא קי"ל הכי ואף דמתרץ לה אינו אלא להסביר טעמו ודו"ק.

ואין הנשים והקטנים והזקנים בכלל מנין וכו'. מדכתב בכלל מנין משמע דקאי את"ק רגלי שכתב וכמ"ש הרב המגיד דדבר ברור הוא שכוונת רגלי הגברים לבד מטף אמנם בענין סך המתים דהיינו ג' בג' ימים אפילו אם יהיו נשים או קטנים או זקנים כיון שמתו ג' בג' ימים הרי הוחזק הדבר וכן כתב מוהריק"ש ז"ל סימן תקע"ו מדקדוק הלשון שלשה מתים וכו' ולא קאמר מהם עיין שם אמנם ממה שכתב מר"ן מהירושלמי בתים שאמרו בריאים ולא רעועים וכו' ונשים לפי שהם חלושי המזג וכו' משמע קצת דהם עלולים יותר מהאנשים ולפי זה אינם בכלל המתים ומסתברא כמו שכתבתי ודו"ק. עיין בפ"ג דשביתת עשור דין ה'. ולרבינו בפירוש המשנה סוף פרק יוצא דופן.