מעשה רקח על הלכות עירובין ו:ו

אין מערבין עירוב תחומין אלא לדבר מצוה. מימרא דרב יוסף דף פ"ב ושאר דברי רבינו נתבארו בדף ל"ו ודע שמדברי התוס' שם נראה דדוקא לפקח על עסקי רבים שרי וכ"כ בפסקיהן שם. והדבר קשה קצת דמשמע דצרכי יחיד לא גם מדברי רש"י דף ל"ו משמע דאפילו לצרכי יחיד וכן דעת רבינו וכן פסק הרב ב"י שם ובנוסח אחרכתוב בדברי רבינו או לבית המשתה.

או חבירו. משמע אפילו אינו חכם וכן משמע מדברי הרב תרומת הדשן סימן ע"ז אמנם הרב ב"י סי' תט"ו כתב דדוקא חבירו חכם קאמר ובשלחנו הטהור העתיק לשון רבינו. ודע שכתב הרב שיירי כנסת הגדולה שם וז"ל לא ראיתי בשום פוסק שמותר לערב תחומין כדי להתפלל בעשרה רק בסמ"ק ואגודה דלהתפלל בעשרה אינה כ"כ מצוה מהרי"ל בדרשותיו ולמטה מזה כתב שהתיר למי שהיה יושב בין הגוים להניח ערובי תחומין כדי לילך למקום שהיו שם יהודים עכ"ל ואף דאין משיבין את הארי נראה לענ"ד דלא גרע להתפלל בעשרה ולענות קדיש וקדושה ממקבל פני חבירו וכ"ש לדעת בעל תרומת הדשן ז"ל שהזכרנו שאפילו חבר הדיוט.

אלא לדברי הרשות וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל דזה לא נמצא מבואר והרמב"ן ז"ל הביא סמוכות לרבינו וכתב דעובדא דרב יהודה בר אישתתא שם דף נ"ב נוטה לדבריו ודעת רש"י והרשב"א והבה"ג חלוקים על רבינו דאינו מועיל אפילו בדיעבד עיין עליהם.