מעשה רקח על הלכות עירובין ה:ב

אחד מבני המבוי שבקש וכו'. שם דף ס"ח והרב המגיד נראה שהבין בכוונת רבינו דיין ושמן דקאמר אינו מהשיתוף אלא משלו דלא כפירוש רש"י והראב"ד ז"ל עיין עליו. והוא דבר תמוה לייחס דעת זה לרבינו וכי בשביל שנשתתפו לענין ההוצאה יהיו הכל אחד אדונים או שותפים גמורים בכל שאר עסקיהם עד שנאמר שיחוייב כל אחד לתת לחבירו כל מה ששואל ממנו ואפי' בחול דבר פלא הוא זה דאפילו אחים גמורים לפעמים יסרב אחד לתת לאחיו אפילו דבר קל שישאל ממנו בשביל איזה טענה הכמוסה אצלו ועוד לפי זה השמיט רבינו ההיא דאביי וכבר תמה מרן ז"ל וכתב דאפשר דדוקא משל שיתוף קאמר וכפירוש רש"י וכו' ע"כ. ונראה לענ"ד עוד דאפשר שסובר רבינו אף בששיתף הוא לבדו לכולם כעובדא דאביי בש"ס דלא שנא וסמך אמ"ש בריש הפרק דאיירי בנשתתפו יחד וכו' ודבר זה יש להבינו מדקדוק דבריו ז"ל שכתב שהרי גילה דעתו שאינם כולם כשותפים שאין מקפידים זה על זה על כרחך דהיינו באותו דבר שהם שותפים בו בדוקא כן נראה לענ"ד יותר ודוק. ולמ"ש מרן דהרה"מ כתב שרש"י הוסיף עוד להקל וכו' נראה לענ"ד שט"ס הוא וצ"ל הראב"ד שכתב כן להדיא אבל רש"י ז"ל לא נחית לזה והוסיף עוד שכתב הרה"מ אהראב"ד קאי כנראה מדבריו וק"ל. עוד כתב מרן ז"ל ודלא כדכתבו התוס' והרא"ש דאפילו בשכל אחד נותן חלק בעירוב היא ע"כ. ולענ"ד נראה דאין הכרח בדברי התוספות דכוונתן כן ואפשר לפרשם ע"ד הגמ' שאחד משתף בשביל כולם ומפני שבגמרא אמרו בדוקא למי שמזונותיו מצומצמים חידשו ז"ל גם בדברים שמתקן לכבוד השבת דהוא הדין והוא הטעם והכי דייקי דבריהם ז"ל במ"ש דאי בעו ליה מיניה וכו' משמע דהוא עושה בשביל אחרים ודו"ק היטב. ודין רגיל וכו' שם דף פ' ודין מי שאינו רוצה וכו' הוא בירושלמי שם וכופין היינו ע"י בי"ד וכ"כ הרה"מ ז"ל וכ"פ הרב ב"י ס"ס שס"ו בהדיא.