מעשה רקח על הלכות עירובין ד:ו

האחים וכו'. משנה דף ע"ב ובקצת נוסחאות גרסינן האחים והשותפים וכן גירסת רבינו שם ואוקמוה בגמרא במקבלי פרס דהיינו שאין אוכלין בהתמדה אצל אביהם או רבם כדעת רבינו ז"ל וי"מ דמקבלי פרס היינו שנותן להם אביהם המנות ואוכלים אותו בבתיהם וזו היא דעת הראב"ד ז"ל ולשון המשנה דקתני שאוכלים ולא אמר שסומכין דייק טפי כפי' רבינו וכ"כ הרב המגיד ז"ל ועיין מ"ש הרב לח"מ ז"ל. ויש נוסח אחר כתב יד בדברי רבינו בחלוקת הנשים שאינן סומכין וכו' כתוב שם שאינן אוכלין וכו'. אכן מאי דקשיא לי דאמאי השמיט רבינו מה שאמור במשנה אם היה עירוב בא אצלן אינן צריכין לערב דר"ל דאף ביש עמהם דיורין אחרים אם הערוב בא לבית אחד מהם א"צ ליתן פת כלל ובגמרא נמי אמרינן דמגו דהני אסרי הני נמי אסרי דמשמע דמן הדין לא היו צריכין אלא מטעם מגו וא"כ כשהעירוב בא אצלן חזרו לעיקר דינן דא"צ ופשוט הוא. ופסקוהו כל הפוסקים ז"ל והרב ב"י סי' ש"ע להדיא אם לא שנאמר דרבינו סמך בזה למ"ש בדין א' ודין ב' א"נ דנלמד מדין אין עמהם דיורין שהקדים ז"ל ועם כל זה עדין הוא מגומגם. ודין הנשים והעבדים מחלוקת רבי יהודה בן בתירא ורבי יהודה בן בבא שם ופסק להקל בשניהם דהלכה כדברי המקיל בעירוב. ובדברי הרה"מ שכתוב נחשבין כאחרים הוא ט"ס וצ"ל כאחדים בדלי"ת וכן בלשון הראב"ד ז"ל עיין עליו. ומ"ש בספרי רבינו בחלוקת האחים

ואינן סומכין על שלחן אביהן בנוסח אחר כתב יד כתוב ואינן סומכין על אביהן. ומ"ש אם אין עמהם דיורין בנוסח אחר כתב יד אין עמהם דיורין ונראה דיש להגיה נוסחא זו.