מעשה רקח על הלכות עירובין ב:יב

שוכרין מן הגוי וכו'. פלוגתא שם ומסקנא כדברי רבינו והגהות מיימוני כתבו דא"צ לשכור כל שבת אלא די בפעם אחת לכמה שנים וכן פסקו ז"ל עיין עליהם וכתבו התוספות בדף ס"ו דלא דמי למקח וממכר ליאסר בשבת דזה לא הוי אלא כמתנה בעלמא שאין עושין אלא להתיר הטלטול.

שאינה שכירות ודאית. בנוסח אחר כתב יד כתוב שאינה רשות ודאית ונוסחתינו נראית עיקר על פי דברי הגמ' שם דף ס"ב.

לפיכך שוכרין וכו'. נתבאר ג"כ שם. ודין אשתו של גוי שם דף פ' הלכה למעשה והרשב"א הביאו הרב המגידז"ל כתב דשלא מדעתו רוצה לומר בעל כרחו ע"כ. ועיין בזה להריב"ש סימן תכ"ז. אמנם לשכור מן הגוי עצמו בעל כרחו נראה ודאי דאינו מועיל וכן פסק הרב ב"י סימן שפ"ב ודין שכירו ושמשו וכו' נתבאר שם דף ס"ו וס"ג וס"ד.