מעשה רקח על הלכות עירובין א:א

חצר שיש בה שכנים וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל ודעת רבינו כמבואר פרק י"ז שכל מה שהוא רשות היחיד גמורה דבר תורה והוקף לדירה לא גזרו בו חכמים להצריך בו מחיצות יותר וכו' ע"כ. והקשה עליו הרב לח"מ ז"ל דבתחילת הלכות אלו כתב לפי שאין בין הלכות וכו' דנראה משם שאפילו בדבר שהוא רשות היחיד מן התורה החמירו וכאן כתב שעל זה לא החמירו ע"כ. ונראה לענ"ד דכוונת הרה"מ כאן אינה אלא ברשות היחיד גמור עם המחיצות לשם דירה דתו לא צריך יותר ודאי. והתם איירי בשהוא רשות היחיד דבר תורה אבל אינו גמור וזה מדוייק בדברי הרה"מ ז"ל שכתב רה"י גמור וכו' וק"ל.

בבית לעצמו. בנוסח אחר כתב יד אין שם תיבה לעצמו ובנוסח אחר כתוב ביתו לעצמו. ומ"ש

ומותר לטלטל וכו' בנוסח אחר כתב ידשמותר לטלטל.

וכן הדין במבוי וכו'. עיין מ"ש הרב המגיד ז"ל ולפי זה רבינו היה לו לכתוב בכאן אפילו בלא לחי וכו' ע"כ. פי' דהוי כרמלית דין תורה כמבואר בדבריו ריש פרק י"ז עיי"ש וכ"כ הרב לח"מ ז"ל.

וכן הדין במדינה וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל וראיתי מי שהקשה על דברי רבינו ממה שקראו פרק המוצא תפילין כרמלית לירושלים וכו' והקשה עליו הרב לח"מ ז"ל דהיכן ראה בדברי רבינו שלא קראו כרמלית וכו' ונדחק בזה עיין שם ודבר תימה הוא דרבינו כתב להדיא שכולה רשות היחיד ושמא לא היה כתוב כן בגירסת הרב ז"ל עד שהוצרך לידחק שוב מצאתי נוסח אחר בדברי רבינו שכולה רשות אחת ודו"ק.