מעשה רקח על הלכות גירושין ח:ט

התנה עליה ואמר וכו'. פסק זה של רבינו קשה לשמוע וכבר עמד עליו הרשב"א והר"ן ז"ל דמי מכריחנו למימר דההיא דלעולם לאפוקי מדבעא מניה רבא מרן וכו' דף פ"ו פליגא אמסקנא דמסתברא דלכ"ע כיון דפסקה פסקה ולא נימא כמ"ש התוס' דמשום שופרא דשטרא קאמר ועוד נתקשה אצלי הרבה דרבא הוא דמסיק בדף פ"ד כיון דפסקה פסקה ואיך יסתור דברי עצמו ויתקן תקנה לאפוקי מה שהסכים הוא בעצמו ועוד דרבינו בסוף הלכות זכיה ומתנה פסק דזמנו של שטר מוכיח עליו וקצת נראה שהוא הפך מ"ש כאן ויש להתיישב בכל זה עפ"י מה שכתבתי בריש פרקין ע"ש: