מעשה רקח על הלכות גירושין ח:יא

ה"ז גיטך וכו' עד שלשים יום וכו'. הנה כבר ידוע מ"ש ה"ה ע"ד רבינו והם דברי הר"ן ע"ע אך האמת הוא שדברי התוספתא הם נראין הפך דברי רבינו להדיא וכבר עמד על זה הרשב"א בחידושיו והטור והרב"י סי' קמ"ג וה"ה כאן ולא תירצו כלום ולולי דמסתפינא אמינא דאחרי המחילה הראויה מקום יש בראש ליישב דעת רבינו וזה דאיכא למימר דקשיא דיוקא אדיוקא דמתחילה כתב רבינו דעד שלשים יום ה"ז גט משמע הא אם התנה בסתם בלי קביעות שום זמן אינה מגורשת ושוב כתב שלא תלכי לבית אביך לעולם אינו גט משמע הא אם לא הזכיר תיבת לעולם אלא אמר סתם ה"ז גט אכן נראה דרבינו סמך עצמו למ"ש לקמן דין י"ט שכל תנאי שהוא בסתם הרי זה כמפרש יום אחד הואיל ולא פירש וכו' וא"כ ה"נ דכוותה דאם א"ל ע"מ שלא תשתי יין או ע"מ שלא תאכלי בשר זה סתמו כפירושו דביום אחד סגי לה ולא דמי לע"מ שלא תנשאי לפלוני דאף שלא אמר לעולם אינה מגורשת דהתם לא הוי גט דבשעת התנאי והגירושין לא התירה לכל אדם והמעיין יבדוק וכיון שכן התוספתא דקתני ה"ז גיטך ע"מ שלא תעלי באילן זה וע"מ שלא תעלי בכותל זה נקצץ האילן או נסתר הכותל ה"ז גט ע"כ משמע דכל עוד שהאילן והכותל קיימין אינו גט כלל ורבינו פסק כרב אשי דכל תנאי שהוא סתם משמעותו יום אחד וכיון שכן ודאי שדחה זאת התוספתא מהלכה כמבואר ואין לחלק בין דבר שתלוי במעשה כגון ההיא דע"מ שתשמשי את אבא או ע"מ שתניקי את בני לשב ואל תעשה כגון שלא תאכלי בשר זה או ע"מ שלא תעלי באילן זה דלא שייך כל כך לומר דסגי ביום אחד דאין כאן הוכחא לקיום התנאי זה אינו דסוף כל סוף כיון שהתחילה לקיים התנאי ומנעה עצמה מלעלות באילן או בכותל ומי לא עסקינן שהיא מצטערת הרבה במניעת דברים אלו אפילו ביום אחד נמצא דבמניעתה מזה הרי קיימה התנאי וכן מצאתי למהריב"ל ז"ל בחידושי דינים דף ס"ו וששתי כעל כל הון ודע דהרמב"ן ז"ל בתשובה סי' קמ"ג שהשיג על שואלו דבר דהא דתנא ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם או שלא תשתי יין לעולם וכו' דטעמא דתנאים אלו אינו משום חשש דשמא תעבור ותלך ותשתה אלא משום דלעולם אגידא ביה וכו' וכמדומה שלא ראה הרב התוספתא הנ"ל דקתני להדיא ה"ז גיטך ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם ע"מ שלא תשתה יין לעולם אינו גט שמא תלך ושמא תשתה ע"כ אם לא שנאמר דכוונת הרב אינה אלא כלפי הדין וכדברי רבינו דכתב הטעם משום דלעולם אגידא ביה: