מעשה רקח על הלכות גירושין ו:כג

אבל אם אמר וכו'. הקשה הרשב"א ז"ל וז"ל וק"ל דילמא פסול דקאמר היינו שנכתב במחובר או שלא לשמה או שהוא מזוייף דמהימן מגו דאי בעי מבטיל ליה וי"ל דאי להכי נתכוון פרושי הוה מפרש מאי פיסולו מיהא דכיון דאנן כשר חזינן ליה אם איתא דאית ביה פיסול מימר הוה אמר פסול משום כך וכך ע"כ ואני שמעתי ולא אבין דאם אנו מפרשין כוונתו דבמחובר נכתב או שלא לשמה או מזוייף א"כ הגט פסול ובטל לגמרי וא"כ גם אם בטלו להדיא יהיה הדין כן וכיון שכן איך שייך מגו כיון שבין אמר כן או כן עכ"פ הגט בטל ופסול ואין זה סגנון המיגו כמבואר ואולי י"ל דאם בטלו הוא בידו לדעת רבינו אין בו שום חשש משא"כ אם נפרש דכוונתו למחובר וכו' הוא בעצמו יודע שאין זה ביטול הגט להדיא דדילמא הוא משקר או טועה ולהכי אם היה מפרש דבריו להדיא מהימנינן ליה מגו דאי בעי מבטיל ליה להדיא ודו"ק: