מעשה רקח על הלכות גירושין ה:ו

זרקו על גבי קנה או רומח וכו' שם. אמר רבא שלש מדות בגיטין וכו' והא דאמר רב חסדא נעץ קנה ברה"י ובראשו טרסקל וזרק ונח ע"ג וכו' חייב ה"מ לעניין שבת אבל הכא משום אנטורי הוא והאי לא מנטר ופי' רש"י ה"מ דהוי כמונח בארץ לעניין שבת אבל אם היה חצר של אשה וקנה נעוץ גבוה מן המחיצות אינה מגורשת שאין סופו לנוח בארץ דרמי ליה זיקא לחוץ למחיצות וכו' ע"כ נראה שהכרח לפרש שהקנה היה גבוה מן המחיצות של החצר דאל"כ הא תנן לעיל דהיא מלמעלה והוא מלמטה וזרקו לה כיון שהגיע לאויר הגג ה"ז מגורשת ואוקמוה בגמרא בגג שיש לו מעקה א"נ שהגיע לפחות מג' סמוך לגג וכיון שכן ה"נ אם הקנה הוא קצר מהמחיצות הוי מנטר ומגורשת וקצת יש לתמוה על הרשב"א ז"ל שם שהק' מדין זה לדין דלעיל אמתני' והיה יכול לתרץ דהכא שאני שהמחיצות של החצר הם קצרות מגובה הקנה ולא מנטר והוא ז"ל תירץ דשאני טרסקל אלא שיש ליישב והנה רבינו לא הזכיר שהקנה גבוה ממחיצות וגם לא הזכיר טרסקל נראה שלא חש לבאר מפני שסמך עצמו למ"ש לעיל דאם הזריקה היא מלמעלה למטה כיון שנכנס לתוך המחיצות של חצרה הרי נתגרשה אעפ"י שלא נח כמ"ש בדין ד' ואם זרקו מלמטה למעלה אז בעינן שינוח אחר שקלטוהו המחיצות וכמ"ש בדין ג' אמנם הטור ז"ל א"ה סי' קל"ט מחלק בין היה הקנה למעלה מן המחיצות ללא מפני שלשיטתיה אזיל דלא בעינן שינוח בזורק מלמטה למעלה כמ"ש שם אמנם אין כן דעת רבינו כמבואר:

שתי חצרות וכו'. שם ורש"י והתו' פירשו בענין אחר אמנם רבי' סובר שהחיצונה מקפת את הפנימית מכל צד וכ"כ ה"ה ז"ל ופי' א' של התו' שם הוא קשה מצד המציאות ועיין להרב"ח ז"ל שצייר המציאות ע"ש: