מעשה רקח על הלכות גירושין ד:כד

שייר וכו'. משנה שם. אלא שרבינו הוסיף שאם אינו ניכר אעפ"י שנמסר לה בעדים ה"ז ספק מגורשת וכתב ה"ה וז"ל ונ"ל שאם היו עדים מעידים שגט א' היה שנמסר לה בעדים כשר וכ"נ מדברי רבינו וברור הוא עכ"ל הדין שכתב ז"ל אמת אך מ"ש שכ"נ מדברי רבינו הוא קצת מגומגם דדברי רבינו קיימי בדאיכא עידי חתימה כמ"ש בתחילת דבריו והעדים מלמטה וכו' וכיון שנתברר לנו דגט א' היה תו לא צריכנא לעידי מסירה ואולי שכוונת ה"ה לומר דכיון דידעינן בבירור שגט א' הוא אף דליכא עידי חתימה או שחתמו בראש הגט או מצדו כשר ע"י עידי מסירה ובתכלית דבריו הוא לומר דבכל גווני כשר והרש"ך ז"ל הניח דברי ה"ה בצ"ע ולעד"ן יש ליישבם. וידוע דהטור ז"ל הק' עמ"ש רבינו במ"ש ה"ז ספק מגורשת דאינו יודע למה דכיון שיש כאן עידי מסירה הם זוכרים אם היה בו תנאי ואפשר שר"ל שאנו חוששין שהסופר מעצמו עשה מפני שנזדמן לו הענין בכך עכ"ל. ולעד"ן לפי גרסתינו בדברי רבינו שכתב שמא שני גיטין היו ונחתך מקצת זה מסוף הדף ומקצת השני מראש הדף ע"כ מעתה הו"ל הגט השני נכתב שלא לשם זה המגרש וודאי שהוא פסול: