מעשה רקח על הלכות גירושין ב:ט

א"ל וכו' ותנו לשליח להוליך לה. הרמ"ך. וכבר נתעורר בזה מרן ז"ל אכן לכאורה יש לתמוה על הה"מ שהזכיר ע"ד רבינו הבעיא ראשונה של הגמ' והשמיט בעיית הוליך דסלקא גם היא בתיקו ורבינו כתב להדיא להוליך לה ואף אם נאמר דהה"מ לא הוה גריס בדברי רבינו להוליך לה כמו שמצאתי בנ"א כ"י אכתי ק' מהגמרא ואולי לא הוה גריס לה בגמ' ג"כ וכגרסת הרי"ף ז"ל ואף אם נאמר דהוה גריס לה הה"מ ז"ל בדברי רבינו י"ל דלא כתב רבינו ויוליך לה כלשון הגמ' אלא כתב להוליך לה והוא דרך סיפור דברים ולא דרך ציווי והרמש"ל ז"ל הק' על הרי"ף ז"ל למה השמיט בעיית ויוליך וכו' ולפי האמור אין כאן קו' דמדברי הה"מ נראה דגם הוא לא הוה גריס לה א"כ מה יביא. אמנם מרן ז"ל כתב בהפך דלא כתב רבינו בעייא דויוליך משום וכו' עד דכי לא אמר ויוליך הויא מגורשת וכו' ע"כ ולשונו מגומגם הרבה דכי לא אמר ויוליך א"כ הרי עשו שליחותו ואיך נאמר דאם כתבו לה גט אחר דהויא מגורשת וכבר ראיתי להרל"מ ושאר הפוסקים שהגיהו בדברי רבינו שאינה מגורשת שהרי עשו שליחותן ואף שכדבריהם נראה מ"מ דחיק ליה מילתא להגיה כל כך שהרי בגירסתינו כתוב דכל זמן שלא הוליך עדין לא עשו שליחותן וכן הוא בב"י סו' סי' קכ"ה ואיך נגיה בשניהם דבר זה רחוק מן השכל הילכך אני אומר דכוונת מרן לומר דכיון דויוליך הויא ספק מגורשת כשכתבו לה גט אחר אנו יכולים לטעות שהטעם הוא מפני שכוונתו לומר יוליך באיזה אופן שיהיה אבל בלא יוליך אלא שאמר להם כתבו ותנו לשליח הרי הקפיד שיעשו כן וכיון שנמצא פסול וכו' הרי לא עשו שליחותו דכוונתו שיתנו לשליח באופן שתתגרש והיינו שסיים שכל זמן שלא הוליך כלומר שלא הוליך השליח הגט מכח שנמצא פסול וכו' הרי לא עשו שליחותו ואם כתבו גט אחר כשר ונתנו לשליח הויא ודאי מגורשת וזה אינו אמת וכו' מכח דין התלמוד ולסיים דברי מרן כבר עמד עליהם הרש"ך ושאר המפרשים ז"ל שדבריו מגומגמים ותמוהים ע"כ. אך לדידי אני הצעיר י"ל דאין משיבין את האריה וכו' דהתם כתב רבינו שרבותיו לא כתבו כן מפני שבוש הנוסחאות שהיה בידם ואנחנו לא נדע מה הם אותם הגירסאות שלהם נתכוון רבינו וגם מרן ז"ל לא כתב שם כלום ומה גם שמרן גופיה לא כתב כן כאן אלא ע"ד דוחק כמו שכתב להדיא: