מעשה רקח על הלכות גירושין יב:ג

בא הבעל וכו'. הרמ"ך והיא השגת הראב"ד ז"ל וכבר הליץ ה"ה ז"ל בעד רבינו:

אבל אם אמר הבעל וכו' מעולם לא כתבתיו מזוייף הוא. נראה לפרש דמזוייף הוא הכוונה שהיה כתוב מתחלה כדי לתתו לה אך קודם שנתנו כתבו גט אחר כמוהו וזייפוהו ונתנוהו לה דאל"כ היינו מעולם לא כתבתיו ובטור סימן קנ"ב כתב או שהוא מזוייף ולא כתבו מעולם ע"כ נראה שהכל דבר אחד אך לשון רבינו אינו סובל פירוש זה אם לא שנפרש מזוייף הוא דקאמר מחמת שמעולם לא כתבתיו ומ"ש רבינו יתקיים בחותמיו או בעידי מסירה לא ידעתי מה מועיל קיום החתימות לטענת על תנאי היה או פקדון היה אם שנאמר דלהכי כתב או בעידי מסירה כלומר האי כדיניה והאי כדיניה תנאי ופקדון בעידי מסירה ומזוייף בקיום החותמות וק"ל:

על תנאי היה וכו'. קשה דבגמרא אמרו ומודה רב הונא דאי אמרה קמאי דידי לגרושין מהימנא מגו דאי בעיא אמרה לדידה יהביה ניהלה בעל ע"כ דמשמע דכי אמרה לדידה יהבה ניהלה בעל מהימנא אף שהבעל מערער ואומר לפקדון נתתיו לה דהיינו עיקר פלוגתייהו דרב חסדא ודרב הונא ומדקאמר ומודה רב הונא משמע דר"ח הכי סבירא ליה ואיך כתב רבינו דאינה נאמנת ונ"ל דהוא יפרש דהתם כשאין הגט יוצא מתחת ידה ולכך היא נאמנת משא"כ כשיוצא מתחת ידה דיש לחוש שהיא משקרת וסומכת עצמה על הגט שהוא יוצא מתחת ידה אכן על הרב המגיד יש לעמוד טובא דלכאורה דבריו אין להם מובן דעל החלוקה שכתב רבינו שנפל שאינו נאמן וכו' כתב שהוציאה ממ"ש לקמן דין י"א שביוצא מיד שליח לקבלה שאין הבעל נאמן לומר לפקדון נתנו בידו וכר"ח דאמר הכי בפרק התקבל וכ"ש ביוצא מתחת ידה שאינו נאמן לומר ממני נפל וכו' ומפורש שם בגמרא דאפילו רב הונא דפליג עליה דר"ח בשליח מודה באשה עצמה וכו' ע"כ. וכמעט נראה שלא היה גורס בדברי רבינו שאם טען הבעל לפקדון או תנאי שהוא נאמן שאם היה גורס כן מה ראיה מייתי לנפל מפקדון דשליח כיון דרבינו גופיה בפקדון דאשה פסק שהבעל נאמן. עד שראיתי להרלנ"ח סי' קמ"א שתפס במושלם דלפי דברי ה"ה יש כאן טעות במ"ש על תנאי או פקדון אלא הלשון האמתי הוא אבל אם אמר הבעל מעולם לא כתבתיו מזוייף הוא יתקיים בחותמיו ומלבד כי הלשון מוטעה מצד הגמרא כפי מ"ש המ"מ גם מצד השכל הוא מוטעה כי לבטל טענת ע"ת או פקדון מה יועיל קיום החותמות וכו' ודאי טעות נפל בספרים עכ"ל הנה מ"ש מצד השכל הוא מוטעה דלענין ע"ת או פקדון מה מועיל קיום החותמות זה אינו דודאי כ"ע מודו דלא מהני כיון שגם הבעל מודה ולהכי הוסיף רבינו או בעידי מסירה דזה קאי לע"ת או פקדון וקצר במובן וכן דעת מהריב"ל סימן ה' ח"ב וכן כתב הרב"י סי' קנ"ב. ולמה שרצה להטעות אלו שתי החלוקות מדברי רבינו הדבר קשה מאד מכל שכן שהטור העתיק בדברי רבינו והרב"י שם קיים דבריו ופסקו ג"כ בשלחנו הטהור כדברי רבינו וכ"נ דכוונת ה"ה אינה אלא לתת טעם מהיכן הוציא רבינו ההיא דנפל שהיא נאמנת כיון שהגט יוצא מתחת ידה לא הוה לנו להאמינה דסומכת את עצמה על זה ולכך הוצרך להביא מההיא דפקדון דשליח וכו' משא"כ בפקדון דהאשה עצמה או תנאי פשיטא ליה דאינה נאמנת דמכיון דיוצא הגט מתחת ידה יש לחוש כנז"ל וכעין זה כתב כנ"הג ז"ל ע"ע: