מעשה רקח על הלכות גירושין יא:יא

כבר נהגו וכו'. בכך בשבת וכו'. כתב ה"ה ז"ל שזה הנוסח שהזכיר רבינו ברור הוא שהוא מועיל והשיג על בהע"ט שהוסיף בנוסח למהך להתנסבא לכל גבר דתצבי ואינש לא ימחי בידה מיומא דנן ולעלם ע"כ ונוסח רבינו עיקר לפי שלשון זה הוא בגט ואתי לאחלופי דהשתא דנפיש דבוריה אמרו בגמ' דאתי לאחלופי כ"ש לכתוב בו לשונות הגט עכ"ל ולא זכיתי להבין איך נחה דעתו ז"ל אפי' בנוסח רבינו וכתב עלה שהוא ברור וכו' והלא בגמ' אמרו בברייתא בראשונה היו כותבים גט מיאון לא רעינא ביה ולא צבינא ביה ולית אנא בעיא להתנסבא ליה כיון דחזו דנפיש דבורא אמרו אתו לאחלופי בגיטא תקנו הכי ביום פ' מיאנה פ' בת פ' באנפנא ע"כ והכי גריס הרי"ף והרא"ש ז"ל ע"ע וכיון דבהנך לישני אמרו דאתי לאחלופי מעתה נראה דאין ראוי להזכירם כלל דהא כי היכי דלא נטעי בדברי הברייתא שאמרה כיון דחזו דנפיש דבורא וכו' דמשמע שטעם אתי לאחלופי לא נאמר אלא על ריבוי הדברים דהיינו לא רעינא ולא צבינא ולית אנא בעיא להתנסבא ליה אבל הה"נ שאם לא יכתוב אלא אחד או שתים מאלו הלשונות אין קפידא שהרי אין כאן רבוי דברים כ"כ וכי היכי דלא נטעי בהא הוסיפו לומר דתקינו הכי ביום פ' מיאנה וכו' כלומר דזה הלשון דוקא וכתבו בקיצור נמרץ שלא לבא לידי חשש תקלה כלל וכך הם דברי התוס' שם ד"ה אתי לאחלופי וכו' ומשמע מכאן לשבש מה שכתב בתיקוני גט מיאון ולא רעינא ביה וכו' אלא כתבינן ליה כדמשמע הכא עכ"ל הרי שגם התוס' הבינו הדברים כפשטן דאין לכתוב אלא ביום פ' מיאנה וכו' וזו היא שיטת הרי"ף ז"ל שלא הזכיר שום נוסח בגט כי אם מ"ש בגמ' ממש וכיון שכן היכי נחה דעת ה"ה ז"ל בנוסח רבינו הרי רבינו הזכיר דלא צבינא ביה ולא קאימנא עמיה ואף דאינן אלא שתי לשונות מ"מ כיון דבברייתא אמרו כיון דחזו דנפיש דבורא וכו' לא היה לו לרבינו להעתיק אלא אחד או אפי' אחד לא אלא כלשון הברייתא ביום פ' מיאנה וכו' גם ראיתי להטור ז"ל סי' קנ"ה שהביא הנוסח כדברי רבינו והרב"י שם לא נרגש כלל וגם לא הזכירו בש"ע שם והכנה"ג ג"כ לא נרגש כלל ולא ידעתי מאי אדון בה גם דברי רי"ו נכ"כ ח"ה נתקשו אצלי שהזכיר בנוסח המיאון לא רעינא ביה ולא צבינא ביה ולא צבינא להתנסבא ליה וכו' ואלו הג' לשונות נאמר בגמ' עליהם כיון דחזו דנפיש דבורא וכו' וא"כ דבריו נראין הפך הברייתא גם בס' תקון סופרים כ"י מהרב שמואל יפה ז"ל שהיה בבית גנזיו של הרב כנה"ג ז"ל והוזכר בדבריו בח"מ סי' ר"ב אות י"ח בהגהת הב"י וסי' תמ"א בהגהת הטור אות ד' וקראו עיטור סופרים והגיה בו הרב מכתיבת ידו מצאתי שם סי' כ"ז בנוסח המיאון וז"ל וכען לא ניחא לי דאהוי לאינתו להאי גברא ולא רעינא ביה ולא צבינא ליה ולית אנא צבית להתנסבא ליה וכו' ואפקדינא למכתב לה גיטא ולמיתב לה ואשרנוה למהך להתנסבא לכל גבר דתצבי ואנש לא ימחא בידה מן יומא דנן ולעלם והרי היא מותרת לכל אדם כדת משה וישראל ע"כ ובתחילת הנוסח שכתוב שם בכך וכך לירח פ' הגיה שם הרב כנה"ג וז"ל בנוסח שהובא במחזור רומניא כתוב לחדש ולא דק עכ"ל ומדנחית להגיה ש"מ שהציץ בזה הנוסח והבינו בטוב וכיון שכן יגדל התימא מכמה צדדים חדא שנוסח זה נראה הפך הברייתא להדיא שהוסיף ע"ד הברייתא וכען לא ניחא לי וכו' ולא רעינא ולא צבינא ולית אנא צבית וכו' שהם ד' לשונות ובברייתא שלא הוזכרו אלא ג' הקפידו וחששו דילמא אתי לאחלופי בגיטא ולא עוד אלא דקתני להדיא כיון דחזו דנפיש דבורא וכו' הרי שהקפידו על התוספת ונתקרבו אל הקיצור נמרץ ובנוסח זה אדרבה הוסיפו בו ועוד שכתוב בו מן יומא דנן ולעלם ואיך לא הגיה בו הרכנה"ג דה"ה מחק זה הנוסח מכח הכ"ש וכו' ועוד שניתוסף בו והרי היא מותרת לכל אדם כדת משה וישראל ונוסח זה הוא כתוב בגט ואנן בדידן כל עצמנו לינצל דלא ליתי לאחלופי בגיטא ואדרבה יש לנו להרחיק מנוסח המיאון כל נוסח הגט לגמרי ואיך יתכן שנכתוב בו לשון זה שהוא נוסח הגט ממש והרי אפי' ברבוי דברים אף שאינן בגט הקפידו דלא ליתי לאחלופי מכ"ש וק"ו לכתוב נוסח הגט ממש ועוד תמהתי על הגהת הרב כנה"ג שהביא נוסח מחזור רומניא שכתוב בו לחדש וכתב עליו דלא דק ותמיה לי מילתא אם יצאו דברים אלו מפי קדשו לומר על מי שגורס לחדש דלא דק הלא כך היא הנוסחא הנכונה וכדברי רבינו והטור ושאר הפוסקים ואדרבה נוסחת לירח היא נראית משובשת שלשון זה נראה שהוא מגרשה וסימניך גרש ירחים כמ"ש ז"ל על נוסח הגט שכותבים לירח אבל הכא במיאון הוא אינו מגרשה כלל אלא היא יוצאת מאצלו וכמעט אין שייך אפילו לשון גירושין כלל דהרי קטנה היא ואין בה דעת ולכך קראוהו מיאון סוף דבר שגבו ממני אלו הדברים וקוצר שכלי לא יכול להולמם שאם נאמר דס"ל דבזמן התלמוד חשו להא מילתא משא"כ בזמנינו שאין לחוש לזה לעד"ן ישתקע הדבר דמאחר שנסתם התלמוד אין לנו כח לא להוסיף ולא לגרוע ודברי התוס' הנ"ל יוכיחו שמכח לשון התלמוד שבשו מ"ש בתקוני גט מיאון וכו' משמע שדברי התלמוד שרירין וקיימין מלבד שיש לתמוה עוד למה לא בחרו ז"ל בנוסח רבינו והטור ז"ל דהגם שגם דבריהם קצת מגומגמים כנ"ל מ"מ אין קושיא כל כך וצ"ע עד יבא מורה צדק. שוב מצאתי לריא"ז שם שכתב וז"ל בראשונה היו כותבין וכו' כיון שראו בו צורך הדברים שמא יסברו שהוא גט גרושין ויכתבו לשון זה בגט גרושין לפיכך תקנו לכתוב בקוצר ביום פ' מיאנה פ' בת פ' באנפנא וכן ראוי לנהוג כמבואר בק"ה עכ"ל. הרי דבריו גם הוא ברור מללו דקפדינן טפי בכתיבת הנוסח וכו' והגם שידעתי שיש פנים לישב קצת לא נתקררה בהם דעתי הקצרה: