מעשה רקח על הלכות כלאים ח:יג

כל השיעורין וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל על מ"ש רבינו

ואם אמר לתינוק וכו' היינו מדאמרינן בפ' תולין גבי כשותא בכרמא דרב משרשיא יהיב פרוטה לתינוק גוי וזרע ליה וכו' וצ"ל דהוה זורע שני מיני זרעים וחרצן במפולת יד וכו' ע"כ מכאן קשה קצת למ"ש בב"י יו"ד סי' רצ"ה גבי מ"ש הטור דאסור להניח לגוי להרכיב בשלו שכ"כ הרמב"ם וכ"כ הרא"ש מדאמרינן בפ' תולין דאפילו כשותא בכרמא אסור להניח לגוי לזרוע בכרמו ע"כ ולפי דברי מרן כאן דהא דכשותא בכרמא הוי חטה ושעורה וחרצן במפולת יד דהוי דאורייתא לישראל מאי אפילו דקאמר הן אמת שהן דברי הרא"ש ז"ל אבל מ"מ לא הו"ל לפתוכי דברי הרמב"ם בזה כיון שאין הראיה שוה. אכן בהכרח צ"ל דלא נחית התם הרב ב"י אלא לאשמועינן הדין וסברות הגדולים ז"ל אמנם אי קשיא מ"ש בפ"א עיי"ש.

ומ"ש מרן עוד וקשיא לן מאחר שאסור באכילה למה ליה לרב משרשיא למזרעיה וכו' ע"כ אף לפי מ"ש לעיל דהא דרב משרשיא הוה חטה ושעורה וחרצן במפולת יד דהוי דאורייתא אתי שפיר ודו"ק ומ"ש מרן ז"ל בסוף דבריו דס"ל לרבינו דרבי יאשיה מודה דאף באין שם ג' מינין אסור ע"כ קשה מהסוגיא דבכורות דף נ"ד דמשמע התם דלרבי יאשיה חטה וחרצן או שעורה וחרצן לא נאסרו כלל וכבר כתבתי בזה לעיל פ"ה הל' ז':