מעשה רקח על הלכות כלאים ה:כג

אסור לעבור וכו'. מרן ז"ל ציין מהמשנה סוף פ"ז דקתני המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף במאתים אסור ומשמע דבהעברה בעלמא קאמר והכי מוכח בירושלמי ורבינו לא כתב כן אלא אסר ההעברה סתם אפילו לא הוסיף ואם הניחו תחת הגפן אז אם הוסיף וכו' קדש ובתוספתא (סוף פ"ד) קתני להדיא המעביר עציץ נקוב בכרם אסור אבל אינו מתקדש עד שיניחנו תחת הגפן ע"כ משמע דכוונת המשנה דאם הוסיף במאתים אסור היינו לאסור הפירות אבל לקדש בעינן שיהא מונח בארץ וכיון שרבינו לא הזכיר אלא קדש במונח בארץ משמע דבהעברה בעלמא אין כאן אלא איסור למעביר ולא שאני לן בין הוסיף ללא הוסיף וכבר עמד בזה התוס' יו"ט ז"ל ותירץ דדעת רבינו דאין להקפיד בהעברה בעלמא אי נמי שכבר ביאר רבינו לעיל דמשום קנס יש לאסור הפירות ע"כ והרמ"ז ז"ל כתב דהן הכי נמי דאם הוסיף אפי' בהעברה בעלמא נאסר ורבינו לא הוצרך לבארו כי פשוט הוא עיי"ש והנה בפי' המשנה כתב רבינו דבגמ' אמרו והוא שיניחנו תחת הגפן ע"כ ואנחנו לא נדע באיזה מקום אמרו כך אפשר שכך היתה גירסתו בגמ' ולפ"ז גמרא דידן פליגא על התוספתא ודאי אך בירושלמי אפשר לפרש דסירכא דלישנא דמתני' נקט ומשום דהך הנחה לאו בדרך קביעות קאמר אלא דרך עראי דהא העברה קתני במתני' לכך נקט בירושלמי לשון העברה אך התוספתא פליגא ודאי וניחא פסקו של רבינו: