מעשה רקח על הלכות כלאים י:טז

תופרי כסות וכו'. המדקדק בדברי רבינו יראה ששינה מדין תופרי כסות למוכרי כסות מלשון המשנה וגם בדבריו עצמם ונראה לענ"ד משום דבתופרי כסות הם קבועים ועומדים וכיון שאין מתכוונין שרו משא"כ המוכרים שישתנה דינן מחמת המציאות הן מפני שצריכין להראות הגוון ומדת ארכן ורחבן הן מצד הקונה שרוצה לבקר אותו בגד ועל כולן נתכוון רבינו שאם ההנאה מגעת לגופן יש להם ליזהר ושלא לכוין משא"כ אם אינה מגעת לגופן כגון שחושש פן יטנפו הבגדים מחמת הגשמים וכיוצא ומכסה אותם בבגד כלאים אף שהוא מכוין מ"מ אין לו הנאת הגוף ולכך דקדק לכתוב שיציל להם הכלאים שעל כתיפן מן החמה ולא יתכוין בגשמים להתחמם בו ע"כ כלומר שתגיע ההנאה לגופן הוא שאסור וכן מדוקדק בדין הביצה שהזכיר אח"כ וכ"מ בירושלמי שדרשו אקרא דלא יעלה עליך למה שהוא הנאה לגוף עיי"ש ועיין עוד להט"ז ז"ל יו"ד סי' ש"א: