מעשה רקח על הלכות טומאת אוכלין ט:א

השמן והדבש וכו'. מרן ז"ל ציין ממתני' דפ"ג דטהרות וכו' ופסק כחכמים ואע"ג דבפ' הקומץ (מנחות דף ל"א) אמרינן דהלכה כר' שמעון שזורי לא סמך רבינו ע"ז משום דבפ' בהמה המקשה סבר רב אשי שאין הלכה כמותו אלא וכו' ע"כ ומבואר הדבר לפ"ז דרבינו מפרש למתני' בשמן ודבש שנטמאו ואח"כ נקרשו וכו' וכמ"ש בפירוש המשנה ולכך ביין לא פסק כרש"ש אלא כחכמים דדוקא שמן ודבש והתוס' יו"ט ז"ל הביא סוגיא דמנחות ותמה על רבינו שלא כתב אלא שמן ודבש והו"ל למיכתב היין ג"כ ולא השיגו הראב"ד וגם הכ"מ לא העיר בזה וכו' עיי"ש. ואחרי המחילה הראויה התפלל על אחרים וכו' דהרי הכ"מ כאן דעת שפתיו ברור מללו בפי' פסקו של רבינו ע"פ המשנה דטהרות ושלא פסק כר' שמעון שזורי ביין מכח דברי רב אשי דפ' בהמה המקשה (ואיתא נמי בפ' הקומץ בדרבי יוחנן לא פסק כרש"ש אלא במסוכן ובתרומת מעשר וכו') וכבר זכיתי שכוונתי לדעת גדול הוא הרב ברכת הזבח ז"ל עיי"ש ואף דלפי הר"ש והרא"ש ז"ל שם מתוספתא דשמן קרוש מתפרשת ע"פ המשנה הנ"ל דטהרות עיין עליהם מ"מ רבינו אינו מפרש כן כמו שנראה ממ"ש לעיל פ"א הל' י"ט ודברי מרן ז"ל שם מגומגמים הרבה וכבר כתבתי שם הנראה לענ"ד: