מעשה רקח על הלכות טומאת אוכלין יג:ו

וכן אם דחהו חבירו לשכרו או לשכר בהמתו. בדפוס מגדל עוז כתוב לשברו או לשבר בהמתו בבי"ת ולשון המשנה דחהו חבירו לשברו וכן לבהמתו ופי' הר"ש והרא"ש והרע"ב שהיה חבירו שיכור ודחהו בשכרותו או הוא או בהמתו ע"כ. ובהגה שם משם ר"י מסימפונט ז"ל פי' אותו הטובל היה שוכר בהמה מחבירו וכשטבל והגיע לנהר אחר דחה חבירו דהיינו משכיר את זה השוכר וכך לבהמתו וכו' ע"כ ולכל הפירושים קשה לי לשיטת רבינו שפוסק דרצון הבעלים דוקא בעינן כמ"ש ברפי"ב ואולי י"ל דהכא דהוי לבטל הראשונים שאני ודוחק: