מעשה רקח על הלכות טומאת אוכלין א:ד

אבל שאר מי פירות כדרך שאין מכשירין כך אין מקבלין טומאה. והראב"ד ז"ל השיג מדתנן עיסה שהוכשרה במשקין ונלושה במי פירות ונגע בה טבול יום ר' אליעזר אומר פסל את כולה ר' עקיבא אומר לא פסל אלא מקום מגעו ותנן נמי בעוקצין וכו' אצטרופי הוא דלא מצטרפי הא אינהו גופייהו בני קבולי טומאה נינהו ע"כ. ומרן ז"ל כתב דאדרבה משם ראיה דאם כדברי הראב"ד הו"ל למתני עיסה שהוכשרה ונילושה במי פירות דהוה משמע דמי פירות קאי גם ההוכשרה ומדקתני שהוכשרה במשקה משמע בהדיא דמי פירות לחוד ומשקה לחוד דהכשר לא הוי אלא במשקה דלאו מי פירות וכו' ע"כ. ולכאורה קשה טובא דמשמע שהבין דהראב"ד ס"ל דגם אשאר מי פירות דלאו משבע משקין מכשירין וזה אי אפשר מכמה טעמי חדא דהראב"ד הביא ההיא דעוקצין עיסה שנלושה במי פירות ונגע בה טבול יום טהורה וכו' דמשמע להדיא דשבע משקין דוקא הוא דמכשירין, ותו דאם איתא אמאי לא השיג בהל' ב' ואיך נאמר דהראב"ד יפסוק דלא כסתם מתני' פ"ו דמכשירין דשבע משקין דוקא הוא דמכשירין ותו לא וכן הוא בס' יד אהרן או"ח סימן י' והניחו בצ"ע. אכן לענ"ד נראה דכוונת מרן להקשות על הראב"ד דאם איתא דשאר מי פירות מקבלין טומאה א"כ אמאי אצטריכו להזכיר משקה כיון דשאר מי פירות שוין למשקין לענין קבלת טומאה לא הו"ל לחלקם ואי ס"ל דדוקא ז' משקין מכשירין אף דקתני עיסה שהוכשרה ונילושה במי פירות הא' דקיצר במובן דפשיטה שהוכשרה כדינה קאמר דהיינו גם בשבע משקין אלא דלא חילק לאשמועינן דשאר מי פירות בני קבולי טומאה נינהו ע"פ דעת הראב"ד ז"ל אלא ודאי דמדקא מפליג להו מהדדי וקתני שהוכשרה במשקין ש"מ דמי פירות לאו בשם משקין יקרא אפילו לשיקבל טומאה מצד עצמו ואף שכפי פירוש זה לשון מרן ז"ל מגומגם מוטב לסבול דוחק הלשון מדוחק הענין ודו"ק היטב: