מעשה רקח על הלכות טומאת אוכלין א:כה

הערלה וכלאי הכרם וכו'. דברי מרן ז"ל מגומגמים הרבה במה שהביא ההיא דאמרו בגמ' בשחיטה שאינה ראויה דאמר ר' יוחנן אינה משנה וכו' ע"כ דזה אינו אלא לר' שמעון ורבינו פסק כרבנן כמ"ש בפי"ב דהל' שחיטה הל' ו' וכן מ"ש מרן ואמר ריש לקיש אומר היה ר"ש פרה נפדית ע"ג מערכתה וכו' ע"כ ורבינו פ"א דפרה אדומה הל' ט' פסק דאינה נפדית ע"ג מערכתה. ויש ליישב בעד מרן ז"ל דנמשך אחרי דברי הגמרא דשקיל וטרי אליבא דר"ש אף דאינה הלכה משום דמיניה נשמע לרבנן שהרי בתחילת דברי מרן כשהביא הברייתא דערלה וכלאי הכרם וכו' סיים וידוע דהלכה כת"ק כלומר לגבי ר"ש ולפ"ז נמשך כל מ"ש אח"ז דהא גלוי ומפורסם דרבינו לא פסק כר"ש בכל הני ומה שפסק בעגלה ערופה דעריפתה במקום שחיטה היינו משום דרבנן מודו וכדרבי ינאי דכפרה כתיב בה כקדשים.

ולמ"ש רבינו כאן

אע"פ שכל אלו אסורין בהנאה כולן מתטמאין טומאת אוכלין כוונתו ע"פ דינו שפסק פ"ג דשאר אבות הטומאות הל' ג' דכשהוכשרה בנגיעת שרץ מטמאה טומאת אוכלין ולכן כלל כלם לענין טומאת אוכלין ולעולם דהאי כדיניה והאי כדיניה: