מעשה רקח על הלכות טומאת צרעת ב:א

וכמה יהא ארכן כדי שיהיו ניטלות בזוג. כתב מרן ז"ל משנה פ' בא סימן פלוגתא דתנאי ואפסיקא הלכתא כמחמיר וכו' ע"כ ושם נאמר אמר רב חסדא אמר מר עוקבא הלכה כדברי כולם להחמיר והכוונה מבואר כשהשיעור הגדול הויא חומרא פסקינן כשיעור הגדול ואם השיעור הקטן הוי חומרא פסקינן הכי ומעתה צ"ל דזו היא כוונת מרן ז"ל אף שקיצר ועיין מה שכתבתי פ"א דפרה הל' ד' והנה המל"מ ז"ל חקר חקירת חכם דאמאי אמרינן הלכה כדברי כולם להחמיר דהא תנן כל ספק נגעים טהור וכו' עיי"ש. ונראה לענ"ד לתרץ עם מ"ש ולקמן הל' ט' דרבינו ס"ל דעד כאן לא אמרו ספק נגעים טהור אלא בדלא אתרע חזקתיה כגון ספק קדם שער לבן לבהרת וכו' אבל היכא דאתרע חזקתיה כההיא דבהרת בחצי גריס וכו' אז ספיקו טמא וה"נ כיון דאתרע חזקתיה ע"י הבהרת והשערות ונסתפק לנו בשיעורן פשיטא דנקטינן לחומרא ודו"ק ועיין להרא"ם ז"ל ח"א סי' ס"ט: