מעשה רקח על הלכות טומאת צרעת יד:ד

כשיראה נגע בבית אפילו חכם וכו'. כמה טעמים נאמרו בדין זה ועיין להרא"ם והרב קרבן אהרן והתוס' יו"ט ז"ל, ולענ"ד יש נפקותא בדבר דרבינו דייק לכתוב כשיראה נגע בבית ומדלא כתב כשיראה נגע סתמא משמע דבנגעי בתים דוקא נוהג דין זה ולכך נראה דהטעם הוא כדי שלא יטמאו הכלים כמ"ש כאן מדכתיב וצוה הכהן וכו' דאם יגזור ויאמר נגע נראה לי אף שאין הטומאה והטהרה תלויה בו אלא בכהן וכמ"ש רבינו פ"ט הל' ב' מ"מ כיון דשוויה נפשיה חתיכה דאיסורא במה שאמר נגע ודאי נראה לי תו לא מצי כהן להתיר לו הפנוי דהא איהו העיד דהויא טומאה ודאית:

אפילו חבילי עצים וכו'. מרן ז"ל תמה דלמה פסק כר' יהודה במקום ר' שמעון ור' מאיר דרבים נינהו ע"כ. ולכאורה היה נראה לענ"ד משום דפשטיה דקרא דוצוה הכהן ופנו את הבית קמסייע טפי לר"י דמשמע דכל מה שבבית קאמר בסתם פינוי גם ראיתי להתוס' ז"ל במועד קטן דף ח' כתבו דרבי מודה לר"י וכן משמע מדלא מסיק דרבי ס"ל כר"ש וכו' והמל"מ ז"ל הביא גירסא בתורת כהנים שאין מוזכר בה ר"ש אלא ר"מ ור"י ואם רבינו היה גורס כן תמה לה הלכתא דר"מ ור"י הלכה כר"י ושם פלפל בסוגייא דמ"ק הנ"ל ולענ"ד יש ליישב הכל בקל עיי"ש.

גם מה שהקשה דלמה לא הזכיר רבינו בשום מקום טומאת כל הנמצא בבית המנוגע י"ל דכיון דהזכיר ציווי הפסוק וצוה הכהן ופנו כל אשר בבית ממילא דאין צריך להזכיר טומאתן ומטעם זה לא נשנו במשנה ג"כ: