מעשה רקח על הלכות נזקי ממון ה:ג

עשרה תנאים התנה יהושע וכו'. עיין מה שכתב הרב כסף משנה ז"ל, דההיא דאמרין בפרק מרובה דיחידאה היא, לגבי דרבי ישמעאל היא וגם לגבי ר' יהודה במאי דקאמר דמתקנת יהושע היא עיי"ש. והקשה הרב לחם משנה ז"ל, דהרי מצאנו לרבינו בפרק ב' דבכורים דין י"א [דפסק] לההיא דרבי יוחנן, דאילן הנוטה לתוך שדה חבירו או הסמוך למצר מביא וקורא, שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ והניחה בצ"ע. אך לענ"ד נראה דרבינו סבירא ליה דיש לחלק בין דיני ממונות [דהיינו] נזיקין לבכורים שהוא ענין איסור, ומאי דלא מתרץ הכי בגמרא כשהקשו מהא דר' יוחנן, י"ל מפני שמצאו בפירוש לההיא דר' יהושע בן לוי ומשום זקן אחד, לכן תרצו הכי כלומר אפי' לפי דעתו של מקשה שאינו מחלק בין נזיקין לאיסור, אי נמי יש לומר דעיקר הקושיא למאי דהוה סלקא דעתך דברייתא היא ותני עשרה דווקא, דהא ר"י דהוא אמורא תני אחריני, ומתרץ דלאו ברייתא היא אלא ר' יהושע בן לוי קאמר לה, ולדידיה עשרה דווקא ותו לא, אבל ר"י לא פליג אד"ר יהושע בן לוי דמאי דתני עשרה, היינו מפני שהם ענין נזיקין, ואיהו מוסיף אחריני לענין בכורים שכן קיבל מרבותיו, ופסק רבינו כמותו דבתרא הוא.

אלא מדעת בעליו וכו'. היינו מפני שהוא מפרש לכולהו כדי שלא יבואו לידי מריבה, ונמשך אחר מה שכתב למעלה, לפיכך אסרו חכמים לגדל בהמה דקה וכו', עיין מה שכתבתי לקמן, אמנם רש"י וה"ה פירשה משום ישוב הארץ עיי"ש, ולדידהו נראה שאין ביד הבעלים למחול.

משדה תלתן שזרעה וכו'. ואופן הזריעה כדי להבחין שהוא לבהמה, ביארו רבינו פרק ב' דהלכות כלאים דין י', והוא הש"ס שם, וכן כתב הרב לחם משנה ז"ל.

ובקנים ובגפנים וכו'. בדפוס "מגדל עוז" כתוב, ובקנים מן הפקק ולמעלה ובגפנים בשאר אילן וכו'.

דגים מים טבריה וכו'. הדבר מבואר שאין בכל גבולי ארץ ישראל ים מגוף הארץ, אלא ימה של טבריה, ויפו אף שיש בה ים גדול, אינו מארץ ישראל, לכך התנה בים של טבריה. ועיקר הדין כתבו שם התוס' דפריסת קלע נאסר אפילו לבעלים עצמן, כדתניא לקמן שהתנו השבטים זה על זה וכו' עיי"ש, ורבינו התיר פריסת הקלע לבני השבטים מפני דקשיתיה לישנא דברייתא דקתני, בראשונה התנו, משמע שלא נתקיים תנאם, שהרי בא יהושע ובטלו, ותו, שהרי הא דפריסת קלע מתניא בשם יהושע, ואם מתחלה התנו השבטים על זה למה תלו הדבר ביהושע, מכח זה מפרש רבינו דברייתא איירי אפילו לבני השבט ובא יהושע והתנה דלבני השבט יהיה מותר, והוא שאמר רבינו והוא שיצוד בחכה בלבד, לא נחית אלא לאפוקי פריסת קלע שאסר אח"כ, אבל פריסת רשת ומכמורת הותר לכל אדם, והרי הוא בכלל צידה שהתיר ז"ל דסתם צידה היא [ב]רשת וכו'.

אבל אם נמצא על המצר וכו'. לא ידעתי מאין הוציא רבינו דמביאו לבית הקברות, דהתם בגמרא פריך על הא דקנה מקומו, מההיא דהמוצא מת באסטרטא דהותר לפנותו, ומתרץ רב ביבי דההיא בעומד על המצר ופירש רש"י ומאהילין עליו, דמתוך שמותר לפנותו ממנו [מפני] הטומאה מפניהו לכל מקום שירצה, והובא בעירובין דף י"ז, והכוונה לאחד מהשדות הסמוכות לו, אבל להביאו [לבית הקברות] לא שמענו, ובשו"ת הרדב"ז שנדפס מחדש ח"ה סי' ע"ד [א' תמ"ז], שאלו דבכאן פסק דמוליכו לבית הקברות, ובפרק ח' דהלכות טומאת מת דמסלקו לצדדים, ותירץ דבהלכות טומאת מת בסילוקו לצדדים סגי אם אין בעל השדה מקפיד, ובנזקי ממון, איירי לעניין תקנת (עזרא) [יהושע] שהוא מזיק את הרבים אינו מסלקו לצדדים אם בעלי השדות מקפידים, אלא מביאו לבית הקברות וכו' ע"כ. ואני שמעתי ולא אבין, דאיך נחלק בקפידת בעלי השדות בין תנאי יהושע לההיא דטומאת מת, הרי בגמרא השוו אותם, מדפריך מיניה ולא מצא לו תשובה, אלא במצאו על המצר, ותו, דמעיקרא דדינא מנא ליה לרבינו דמצאו על המצר או בתוך התחום מתקנת יהושע שמביאו לבית הקברות, והרי"ף ז"ל כתב שם, דמוטל על המצר מפניהו לכל מקום, הרי שלא הקפיד על בית הקברות אלא תלה הדבר בבחירת המוצאו.