מעשה רקח על הלכות נזקי ממון ד:י

שומר שקבל עליו וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל מימרא סוף הפרק וכו', והוא מדף מ"ה, [ע"ב] אמר ר' אלעזר מסר שורו לשומר חנם הזיק חייב הוזק פטור, ואוקמה רבא בשקיבל עליו שמירת נזקין והכיר בו שהוא נגחן דסתמא דמילתא הזיקא דאחריני קיבל עליה, ופי' הרשב"א ז"ל בקיבל עליו בפירוש קאמר, אלא שקיבל עליו כל מה שאמור מן הסתם קאמר, ודייק לה מסתמא דמלתא בשקיבל שמירתו בסתם, ולא פירש אם יזיק או יוזק אלא שאמר הריני מקבל עלי שמירת נזקיו וכו', אלא שמצאתי להראב"ד ז"ל שכתב דקביל עליה שמירת נזקיו בסתם שלא פירש נזקי דידהו בנזקין דעלמא, אלא נזיקין סתם וכיון שהוא נגחן סתמא דמלתא דאי אזיל איהו ומזיק לאחריני קיבל עליה וכו', נמצא שקיבל עליו שמירת נזקו לדעת הרשב"א הוי בפירוש, ולא קיבל עליו שמירת גופו אך "קיבל עליו כל" שאמר, הכל במשמע חוץ מהכיר בו שהוא נגחן, ולדעת הראב"ד ז"ל גם בקיבל עליו שמירת נזקו הוי סתמא, ונתחייב בכל חוץ מהכיר בו וכו', ולפי הנראה רבינו מפרשה כדברי הרשב"א ז"ל, שהרי בשקיבל שמירת נזקיה קדם ליה בפירוש כאילו התנה שאינו מקבל עליו שמירת גופו, וזו נראית כוונת הרב המגיד ז"ל, אלא דאכתי קשה תרתי, חדא, דהסתם האמור מהסוגיא לא בארו רבינו, וגם הכיר בו שהוא נגחן היוצא מכלל הסתם לא הזכירו, והרב ב"י חו"מ סי' שצ"ו הזכיר דין הסתם והכיר בו, ובסי' שמ"ז הזכיר דינו של רבינו כדפירש רש"י . והרב לח"מ ז"ל כתב דרבינו הוציא דין זה מההיא דפ"ק דף י"ג, [ע"ב] לעולם דאזקיה תורא דמשאיל לתורא [דשואל], ושקיבל עליו שמירת גופו ולא קיבל עליו שמירת נזקיו, וגם עם כל זאת קשה תרתי, חדא, דלמה לא הזכיר אידך סוגיא וחדושא דהכיר בו שהוא נגחן, ותו, בההיא דהשואל ומשאיל ומאי איריא דנקט שומר חנם שהם דברי ר"א. ועוד השקלא וטריא דהתם לא מתוקמא אלא בשואל שחייב באונסים וכמ"ש רש"י שם.