מעשה רקח על הלכות נזקי ממון ד:א

ואפילו חתרה ויצאת וכו'. זה למדו ממ"ש [בבבא קמא] דף נ"ו, [ע"א] אלא בכותל רעוע, כי חתרה אמאי פטור, תחילתו בפשיעה וסופו באונס הוא וכו', אכן מה שכתב אחר זה, ואפילו נפרצה מחיצה בלילה וכו', לא היה צריך לזה, דכבר למדנו דין תחילתו בפשיעה, ואולי שנתכוון למה שכתבו הפוסקים, הובא בטור חו"מ סי' שצ"ו דבעינן שהאונס יבוא מחמת הפשיעה, דהיינו שחתרה בכותל הרעוע, אבל אם חתרה במקום אחר פטור, ודברי רבינו סתומים, אך מדהוסיף וסמיך ליה, או שנפרצה בלילה, דהיינו, שאותו כותל רעוע נפרץ, ממילא דגם החתירה דסמיך ליה קאי להכותל הרעוע, זה נראה לענ"ד בכוונת רבינו, דאל"כ הוי יתור נפיש בדבריו, ושוב ראיתי להרב המגיד ז"ל לקמן פרק י"ב [הלכה] [ה'] שכתב כן בפשיטות בדעת [הרי"ף].

הוציאוה ליסטים וכו'. ובגמרא הקשה פשיטא ותרצה לא צריכא וכו', והזכירה רבינו לקמן דין ג'.