מעשה רקח על הלכות נזקי ממון ג:י

היתה מהלכת ברשות הרבים וכו'. מדלא הזכיר רבינו ההיא דהלכה ואכלה, משמע שדעתו לפסוק כאילפא, והכי מוכח נמי מדסיים, [שגבי חברתה] כחצר הניזק הוא חשוב, שהם דברי אילפא אמנם הרב המגיד ז"ל כתב דפסק שם כרבי אושעיא וכו', ולא איתבריר לן פסק זה, ואולי דכוונתו [כלפי אילפא] [אמר] רבינו, ובאור דבריו נ"ל נכון, דהכי מוקי לה רבא לההיא דר' אושעיא בקופצת, מעתה פליגא [א]דאילפא, דכיון דתלי טעמא דגבי חברתה [כחצר הניזק] דמי, מעתה אף בלא קפיצה חייבת, א"כ פליג (דר') [אדר'] אושעיא וכפי האוקימתא דקופצת כי קאמר ר' אושעיא עמדה ואכלה חייבת היינו קופצת, אבל [בעמדה] לחוד הוי לה כהלכה ואכלה דפטורה, ולכך פסק רבינו דעל גבי חברתה אף שעמדה אינה משלמת אלא מה שנהנית, ולעולם חייבת מפני [שהוא] מפרש הלכה ואכלה דר' אושעיא פטורה היינו [בעמדה] אבל מה שנהנית לעולם חייבת, ולכך כתב ואפילו עמדה וכו', אבל אם קפצה שהם [דברי רבא] אדרב אושעיא חייבת, כ"ש דקפצה על גבי חברתה הוי לה כחצר הניזק, ולמה סיים הרב המגיד וכן דעת ההלכות הוא, מפני שמפרש דהרי"ף שסיים אחר דברי אילפא, "בקופצת", לא דאילפא אמר כן, דודאי אילפא פליג אדרב אושעיא, אלא שלפי דברי רבא דמוקי לדרב אושעיא בקופצת, מעתה גם ההיא דאילפא אמת, ובקופצת, ולכך הזכירו הרי"ף ז"ל, ומעתה יתיישבו הקושיות שהקשה הרב כסף משנה לדברי הרב המגיד ז"ל, ומה שכתב וכי מוקי רבא מימרא דר' אושעיא וכו', אחרי המחילה הראויה הן הן דברי הרב המגיד כאמור דכל הענין אינו תלוי אלא בקופצת דווקא, ועיין עוד בדרישה חו"מ סי' שצ"א.