מעשה רקח על הלכות נזקי ממון א:ה

על פכין קטנים וכו'. לא נתבאר אי חיה בכלל בהמה לענין זה אם [לאו], ומסתברא דחיה בכלל, שהרי בבהמה לא מחלקינן בין קטנה לגדולה, וכן נראה מדברי רש"י שם ד"ה לימא מסייע וכו'. ובעיקר הדין ידוע דבגרסתין בפ"ק דבבא קמא דף ט"ו לישנא קמא ובתרא הוי כדברי רבינו לחלק בין פכים קטנים [לגדולים], ותמה הרב המגיד ז"ל דאינה בהלכות, והרב כסף משנה ז"ל כתב דאפשר שהיה גורס כספרים דידן דלשון אחרון לא מפליג בין קטנים [לגדולים], באור דבריו נראה, דהיה גורס לשון איכא דאמרי באחרונה, ואם זאת היתה כונתו אין צריך לזה הלחץ דשפיר מצי [לפרושי] [דברי] ההלכות לפום נוסחא דידן, אלא דהרי"ף סבירא ליה דלשון איכא דאמרי הוי אחרון מפני דאיכא דרמי לה מירמא, [מלישנא קמא אלישנא] בתרא, והן הן דברי הרא"ש ז"ל, וסמך ידו עליהם בבית יוסף חו"מ סימן שפ"ט ואין צריך להחליף הגרסאות.