מעשה רקח על הלכות מילה ג:א

ואבי הבן מברך וכו'. דקדק מרן הקדוש ז"ל דמדכתב ברישא המל מברך קודם שימול וכאן לא כתב ואבי הבן מברך קודם שימול משמע דס"ל כר"ת דלאחר המילה הוא מברך להכניסו וכו' ואף על גב דכל הברכות מברך עליהם עובר לעשייתן שאני ברכה זו דאינה אלא שבח והודאה בעלמא ע"כ והנה סברא זו של ר"ת הביאוה התוספות ז"ל סוף פ' רבי אליעזר דמילה וכתבו ז"ל לדעת זו דהא דאמרינן דכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתם הני מילי כשהמברך עצמו עושה המצוה ע"כ. ומרן הקדוש לא בחר בטענה זו לדעת רבינו ונראה שטעמו ממה שפסק רבינו סוף פרק ג' דאישות דיש לברך ברכת אירוסין קודם הקידושין דוקא ואי ס"ל כשיטת ר"ת בטעם הדין הרי שם תלוי בדעת אחרים שאם תמאן האשה אחר שבירך הרי ברכתו לבטלה שזה הוא טעם ברכת להכניסו שאם אחר שבירך ימאן המוהל למולו הויא ברכתו לבטלה והיא היא דעת הראב"ד ז"ל שם שהשיג על רבינו בזה וכתב דברכת אירוסין הוי טעמא כברכת להכניסו עיי"ש ואמטו להכי הוכרח מרן ז"ל לתת טעם לשבח והודאה כפי שיטת רבינו אכן אנכי הרואה שעדיין לא נושענו שהרי גם שם בברכת אירוסין אינה אלא ברכת השבח והודאה לשי"ת שקדשנו במצותיו ואסר לנו הארוסות והתיר לנו הנשואות וכו' והיינו טעמא שאין אנו מברכין אשר קדשנו וכו' על הקידושין כדרך שאנו מברכין על שאר מצות וכן כתב להדיא הרא"ש ז"ל שם פ"ק דכתובות וכן נראה מדברי הר"ן ז"ל שם עיין עליו ולפי טעם מרן ז"ל גם שם היה לנו לברך אחר הקידושין. עוד נוראות נפלאתי על הרב המגיד ז"ל שם שכתב על דברי רבינו זה מבואר בכמה מקומות כל המצות כלן מברך עליהן עובר לעשייתן וכו' ושם הביא סברת הראב"ד ז"ל ואם הרב המגיד הבין בדברי רבינו שאפילו בברכת השבח מברך עובר לעשייתן דומיא דשאר ברכות למה לא נרגש הרב ז"ל מברכת להכניסו בבריתו שנראה מדבריו בפרקין שאינו מברך עובר לעשייתן והזכירה הראב"ד גם כן שם ואם כן גם דברי הרב המגיד ז"ל אין בהם יסוד לכאורה אם לא שנאמר דכיון דס"ל בדעת רבינו ז"ל דאפילו בברכת השבח כעין זו צריך הוא לברך עובר לעשייתן א"כ גם ברכת להכניסו נמי הדין כן ולמה שדקדק מרן ז"ל דממ"ש רבינו המל מברך קודם שימול ולא כתב ואבי הבן מברך קודם שימול משמע דס"ל כר"ת דלאחר המילה הוא מברך וכו' י"ל דהרב המגיד ז"ל יפרש דאין הכי נמי דגם אבי הבן יברך קודם ולא חש רבינו לכפול הדבר באבי הבן דמכלל מ"ש בהמל הוא נשמע דעליה קאי מכ"ש שכבר הקדים רבינו בפי"א דהלכות ברכות דעל כל המצות עשה מברך קודם עשייתן ושם ביאר שאין לך מצוה שמברכין אחר עשייתה אלא טבילת הגר וכו' ובדרך זה אנו יכולים להליץ בעד הרב המגיד ז"ל אכן למרן ז"ל אכתי קשיא ובהיותי נבוך בענין זה כאן נמצא וכאן היה החכם השלם והכולל שליחא דרחמנא אהובי אשר כנפשי כמהר"ר חיים וינטורא נר"ו חתנו של המלך הר"ח אבולעפיה נר"ו והזכירני שגם מר חמיו נר"ו בספר עץ החיים פרשת בשלח נתעורר על זה וגם לדברי הר"ן ז"ל פ"ק דפסחים שכתב וז"ל ולענין ברכת נישואין נהגו שאין מברכין אלא לאחר שתכנס לחופה לפי שאין ברכות הללו אלא ברכות תפילה ושבח תדע שהרי מברכין אותם כל שבעה וכן נראה מדברי בה"ג אבל הרמב"ם כתב פ"י מהלכות אישות שצריך לברך אותם קודם נישואין וכן דעת הרמב"ן ז"ל ולא מפני שהיא בכלל מה שאמרו כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן שהרי אלו ברכות השבח הן אלא מפני שחופה ייחוד היא ובעינן ראויה לביאה וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה עכ"ל והקשה עליו הרח"א נר"ו דליתא דברכת אירוסין נמי הוי שבח והודאה כמ"ש הרא"ש ופסק הרמב"ם פ"ג מהלכות אישות דצריך לברך קודם הקידושין כדרך שמברכין על כל המצות ואח"כ מקדש ואם קידש ולא בירך לא יברך אחר הקידושין שזו ברכה לבטלה מה שנעשה כבר נעשה עכ"ל הרי להדיא דאף שהיא ברכת השבח כמו ברכת הנישואין ואפ"ה דינה שוה לשאר ברכות לברך קודם עשיית המצות דוקא ע"כ ובאמת שקושיא עצומה היא על הני אשלי רברבי מרן והר"ן ז"ל. ולפי חומר הנושא נראה לענ"ד להליץ בעד הרבנים הנ"ל ואגבן יתורץ גם הרה"מ ז"ל וזה כשנדקדק תחילה לשון רבינו פ"ג דאישות גבי ברכת האירוסין דלמאי איצטריך ז"ל לפרש ולומר כדרך שמברכין על כל המצות דמי לא ידע בכל אלה דבכל המצות כולן מברך עובר לעשייתן וכמו שביארו כבר בפי"א דהלכות ברכות ותו במ"ש ואם קידש ולא בירך לא יברך וכו' דמה צורך לאלו הדברים בדין זה ומהיכא תיתי שיברך אלא א"כ כיון שכבר הקדים שיש לו לברך קודם דוקא וכיון שהשוה מתחילה ברכה זו לכל השאר הרי כבר ביארו שם בהלכות ברכות דאין לו לברך אחר עשיית המצוה כלל אלא משום שראה רבינו ז"ל שאין נוסח ברכה זו כשאר ברכות שהרי אין אנו מברכין אקב"ו לקדש אשה כי היכי דלא נטעי הוצרך לפרש תחילה שדינה שוה לשאר ברכות ומכיון שיש לנו איזה ברכה שהיא ברכת השבח ושפיר דמי לברך אחר כך כגון ברכת להכניסו שהיא ברכת השבח ומברכין אח"כ אם כן גם בזו דדמיא לה קצת היינו יכולים לברך אחר זה כשלא בירך קודם לכך הוצרך לבאר שאם קידש ולא בירך לא יברך עוד וכו' והיינו טעמא כמו שכתב הר"ן גופיה שם פ"ק דכתובות שאחר שהקשה דנוסח ברכה זו למה ולמה אין מברכין אשר קדשנו על הקידושין כשם שמברכין על שאר מצות וכו' תירץ ז"ל דודאי אין ברכה זו ברכת המצוה ממש וכו' וכיון דברכת מצוה ממש אי אפשר לא רצו להוציא מצוה זו בלא ברכה כלל ותקנו לברך בה וכו' עיי"ש ע"כ הרי לימדנו ז"ל להועיל דהגם דברכת המצוה ממש אינה גם לכלל ברכת השבח גמורה לא באה דברכת השבח נקראת היכא דהיה יכול ליפטר מברכה זו לגמרי כגון ברכת להכניסו דכבר בירך המוהל על המילה ושלוחו של אדם כמותו וברכת נישואין גם כן הם הרבה ברכות וכלם ברכות השבח הם משא"כ ברכת אירוסין שהיא ברכה אחת על מצוה אחת לחוד וגם מסיים מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין הרי דמזכיר בה עשיית המצוה להדיא ואמטו להכי דין הוא שיברך עליה קודם דומיא לשאר ברכות. ואיך שיהיה על כל פנים ברכה זו לא קראה הרב ברכת השבח כמו ברכת נישואין וכיון שכן מתורץ לדעתו ז"ל במ"ש פ"ק דפסחים ולדברי מרן ז"ל כאמור ומכל שכן לדברי הרה"מ ז"ל שציין מהכלל דכל הברכות מברך עליהם עובר לעשייתן ואפשר שפיר דגם הרא"ש גופיה יודה לזה דאף שכתב שהיא ברכת השבח וכו' הרואה יראה שלא כתב כן לתת טעם שאין קפידא לברך אותה אחר כך אלא לתרץ למה לא תיקנו לברך אשר קדשנו על הקידושין וכו' אמנם לענין הקדימה למה לא נפרש כוונתו ע"פ האמור בדקדוק לשון הר"ן בכתובות ואין כאן שום מחלוקת כי כל הנביאים מתנבאים בסגנון אחד ודוק היטב כי נראה לענ"ד נכון. וכבר ידוע שהרשב"ם ז"ל וסיעת מרחמוהי סבירא להו שיברך ברכה זו קודם המילה דוקא כשאר מצות וא"כ כשהאב בעצמו הוא המוהל נראה שודאי יש לו לברך שני הברכות קודם שימול וכן הסכים הטורי זהב יורה דעה סי' רס"ה וכתב ז"ל שהוא אליבא דכולי עלמא וכן מצא במהרי"ל ז"ל ע"כ ונראה שדבריו אמת וצדק.