מעשה רקח על הלכות מילה ב:ח

שהוחמו בשבת. הנה הראב"ד ז"ל השיג על זה דלפני המילה לא שרי אפי' על ידי כותי ולא משכחת לה אלא כשחממן הכותי לצורך עצמו ע"כ וכבר חכמי לוניל ז"ל שאלו כן לרבינו דאיך התיר לחמם המים בשבת קודם המילה דמשמע אפילו על ידי ישראל מפני הסכנה אדרבה לא ימול ולא יסתכן והוא ז"ל השיב להם שכוונת דבריו מבוארת דדיבור זה לא קאי אלא איום שלישי של מילה דהוי אחר המילה ודאי דהוי סכנה ע"כ. והביאו מרן ז"ל והיינו על פי מה שכתב ז"ל בדינים הקודמים ובדינים שאחר זה ושלא הותר לפני המילה אלא דברים של שבות וע"י כותי ועי' מ"ש לקמן הל' ט' ופ"ב דהלכות שבת. ובדברי מרן נפלו טעיות הניכרים שכתוב אבל מאי וצ"ל אכל מאי. הוא שנשארו צ"ל שנשפכו. כן כתב צ"ל כל כך.