מעשה רקח על הלכות ברכות ח:ז

אבל יבשים וכו'. שם וכרבא וקצת קשה דמאי שנא משמן לבדו דאף שאינו נהנה מברך שהכל כמ"ש רבינו לעיל הל' ב' והכא נמי אף שאינו אוכל ואינו נהנה כיון דע"י תערובת הוא ראוי לאכול דומיא דשמן דע"י שלקות וכיוצא הוא ראוי הו"ל לברך לפחות שהכל ואין לומר דאין הכי נמי כי לא פטר רבינו אלא מברכת בורא פרי האדמה שהזכיר ולא כתב שאין מברכין כלל דמ"מ אם איתא כל כי האי הוה ליה לפרש מלבד דא"א לומר כן לפי הש"ס וי"ל דשמן אף שאין בו הנאה עצמית כשאר הנאות הנאה קצת מיהא איכא וכמ"ש שם מרן ז"ל משא"כ הפלפלין והזנגביל שהם חדין ואין בהם שום הנאה כלל ופשוט הוא. ודע שהרמ"ך ז"ל השיג על רבינו מדין ערלה דפלפלין מקרו עץ וחייבים בערלה וא"כ למה אין מברכים ברטובין בורא פרי העץ ומרן ז"ל תירץ בשם הרשב"א דמאחר דלא נטעי ליה אנשי לאכלן כמות שהם ראוי לשנות ברכתם קצת.