מעשה רקח על הלכות ברכות ח:ב

הסוחט וכו'. שם דף מ"ה ודף ל"ח כדברי רבינו וטעם היין מבואר שם דף ל"ה משום דסעיד ומשמח ומאי דלא מברכים עליה שלש ברכות משום דלא קבעי אינשי סעודתא עליה וטעם דין השמן מבואר גם כן בחולין דף ק"כ דאיתקש שמן ליין לענין ביכורים ולענין ערלה משום דאיקרו פרי בג' שנים ולכך מברכים עליהם בורא פרי העץ משא"כ בשאר פירות ואפילו ממין שבעה.

ועל השמן וכו'. ברכות דף ל"ה ולא ביאר רבינו דין ברכה אחרונה כמו שהזכיר ביין אף דנראה דאין לחלק ביניהם כיון ששניהם ממין שבעה (ואיתקוש ג"כ אהדדי כנ"ל) אמנם נראה פשוט שלא קבעו ברכה מעין שלש אלא על היין דוקא וכן משמעות הפוסקים ז"ל ונראה דהיינו טעמא מפני חשיבותו דאישתני למעליותא וסעיד ומשמח משא"כ בשמן ודו"ק.

אבל אם שתה וכו'. מרן ז"ל תמה על זה דכיון דאזוקי מזיק למה יברך כלל ותירץ בעד רבינו שלא אמרו כן אלא לאפוקי ברכת בורא פרי העץ אבל כיון דאע"ג דאזוקי מזיק נהנה הוא מברך ע"כ ואף דרבינו כתב שהרי לא נהנה בטעם השמן הכוונה שלא נהנה הטעם עצמו אמנם מ"מ קצת הנאה יש לו דאל"כ הוי ליה לומר שהרי לא נהנה ותו לא ועוד דאם אין לו שום הנאה למה יברך אפילו שהכל ועיין להרב ב"ח סימן ר"ב שהליץ בעד רבינו שחייב לברך שהכל על השמן ועל החומץ דלא כשאר פוסקים משום דמזקי ועיין עליו להרב מג"א שם.