מעשה רקח על הלכות ברכות ד:ב

מי שנסתפק וכו' אינו חוזר ומברך. כך היא הגירסא הנכונה לאפוקי מהטור או"ח סי' קס"ז שהביא בשם רבינו חוזר ומברך ונחלק עליו עיי"ש והרב ב"י הקשה על הטור והרב ב"ח ז"ל הליץ בעדו ומ"מ הסכים גם הוא לגירסתינו עיין עליו.

שכח לברך המוציא וכו'. שם בעו מיניה מרב חסדא מי שאכל ושתה ולא בירך מהו שיחזור ויברך א"ל מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר כדי שיהא ריחו נודף אמר רבינא הלכך אפילו גמר סעודתו יחזור ויברך וכו' ולא היא דהואיל ואדחי אידחי ע"כ ומדקאמר רבינא הילכך גמר סעודתו וכו' משמע להדיא דבברכה ראשונה קאמר וגם סמוך להך בעיא איתא התם מי ששכח והכניס אוכלין לתוך פיו דהיינו ודאי לענין ברכה ראשונה (ולפ"ז קצת קשה למ"ש רש"י שם ברכה לבטלה עיי"ש) ומרן הקדוש הכריח דלברכת המזון משנה שלימה היא בפ' אלו דברים וכו' והרב מג"א בסי' קס"ז כתב דכדי לצאת ידי ספק לחוש לסברת הכלבו והרשב"א בשם הראב"ד ז"ל אפילו גמר סעודתו יאכל מעט ויברך ע"כ ולפי דברי הרב ב"י שם אין צריך לזה כלל וגם הרב ב"ח ז"ל הכריח כדברי הרב ב"י עיין עליהם.