מעשה רקח על הלכות ברכות ד:י

אין מברכים על אוכל מן האוכלים וכו'. כתב מרן ז"ל שלמד כן מן הירושלמי וכן שאר הדינים שהזכיר כאן למדם משם והיינו דאיתא התם רבי זריקא אמר רבי זירא בעי אהן דנסב תורמוסא ומברך עילוי ונפל מיניה מהו מברכינן עילוי זמן תניינות מהו בינו לבין אמת המים אמרין תמן לכך כיון דעתו מתחילה ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחילה תני רבי חייא אין מברכים על הפת אלא בשעה שהוא פורס אמר רבי חייא בר ווא הדא אמרא אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי והוא לא אתא לידיה צריך למברכא עילוי זמן תניינות וכו' ע"כ והנה מרן ז"ל פירש דדינו של רבינו שאין מברכים עד שיבואו לפניו יליף ליה מההיא דאהן דנסב פוגלא וההיא דנשרף או שטפו נהר נפקא ליה מההיא דאהן דנסב תורמוסא וכו' ונמצא שאין שום ייתור בירושלמי ואתי נמי בדקדוק שינוי הלשון דבההיא דפוגלא קאמר והוא לא אתא לידיה דר"ל שעדיין לא בא לידו ובההיא דתורמוסא קאמר ונפל מיניה. ולפי זה קשה על הרא"ש ורבינו יונה ז"ל שהבינו שהשני דינים דתורמוסא ופוגלא ר"ל שנטלם בידו ואחר שבירך נאבד או נשרף שהרי הרא"ש ז"ל אחר שהביא כל דברי הירושלמי כתב מ"מ למדים מירושלמי זה שאם היו פירות לפניו ודעתו לאוכלם ונטל אחד מהם ובירך עליו ונפל מידו ונאבד צריך ברכה אחרת וכו' עיי"ש וכן פירש הרב אליהו ליב ז"ל על הירושלמי בשם הרא"ש ומתבאר עוד ממ"ש הרבינו יונה שם וז"ל ותימה הוא למה לא הזכיר בכאן והוא לא אתא בידיה כמו שהזכיר בפוגלא לקמיה דודאי אם לא מצא אותו אין צריך לברך פעם אחרת ונראה דט"ס הוא עכ"ד הרי לך שכן הוא דעתו ז"ל גם כן והוא תימה למה הבינו כן דברי הירושלמי חדא דהוי כפל גמור דתרתי למה לי ותו דאם כן בדין אם בירך קודם שיביאו לפניו לדעתם ז"ל לא נתבאר מה דינו ותו דלדידהו על כרחך צריך להגיה הירושלמי כמבואר אם לא שנאמר דהוכרחו לפרש כן מכח דבדין פוגלא קאמר אהן דנסב פוגלא ולשון דנסב עכ"ל שהוא בידו אלא שקודם שאכלו לא אתא לידיה כגון שנאבד או נשרף ותו דיליף האי דינא מתני רבי חייא אין מברכים על הפת אלא בשעה שהוא פורס והתם בדאיתיה לפת לפניו איירי אלא דבעינן שיחתוך הפרוסה אחר הברכה לא קודם שאם תיפול הפרוסה מידו ויאבדנה יצטרך לחזור ולברך על פרוסה אחרת וכמ"ש הרא"ש ז"ל וכפל הדינים לא קשיא כלל דההוא דתורמוסא היא בעיית רבי זריקא והך דפוגלא היא מרבי חייא בר ווא ופשוט הוא. ולרבינו צ"ל דלא דייק לישנא דנסב אלא ר"ל שהיה רצונו לקחתו ולאוכלו ותדע מדקאמר והוא לא אתא לידיה ולעיל גבי תורמוסא לא קאמר הכי ומשמע ליה דהוא לא אתא לידיה ר"ל מעיקרא קודם הברכה ודייק תיבת והוא וצ"ל שהוא ז"ל יפרש ההיא דתני רבי חייא בכה"ג דר"ל אין מברכים על הפת אלא בשעה שהוא פורס כלומר בשעה שבוצע כשהוא לפניו ולא קודם שיביאוהו לפניו ובהכי ניחא הכל. ואכתי פש גבן לברורי מה דינו של המברך קודם שיביאו לפניו לדעת הרא"ש ור"י ז"ל. ולכאורה נראה דלא יחזור לברך חדא דמנ"ל שיתחייב לברך כיון שלא הוזכר בשום דוכתא ותו דריא"ז בפרק שלשה שאכלו הביא דין הירושלמי בפת ואמת המים וסיים ולפי זה אם בירך על האוכל קודם שיבא לפניו ואחר כך בא לפניו אין צריך לחזור ולברך שהרי לכך היה דעתו מתחילה כמבואר בקונטרס הראיות ע"כ דון מינה נמי שיסבור ג"כ הרא"ש שלא יברך ואם כן איפה קשיא לי על רבינו בעל הטורים או"ח סימן ר"ו שכתב דאין מברכים על האוכל עד שיביאוהו לפניו ואם בירך צריך לחזור ולברך אם לא שנאמר דסבירא ליה דנלמד מדין האחר שהוזכר בירושלמי ומהתימה על הרב ב"י שהביא הירושלמי בסתם ולא נתעורר בכל זה.