מעשה רקח על הלכות ברכות ב:ח

וכשמברכים בבית האבל וכו'. רבינו השמיט לוקח נפשות וכתב מרן הקדוש דס"ל דאין לאומרו מדקיימא לן יש מיתה בלא חטא וכו' ע"כ ונראה דמהך טעמא השמיט גם כן כי כל דרכיו משפט האמור שם אף שהוא דוחק דפסוק הוא בהאזינו. וראיתי בהגהה כתיבת יד שהקשה על זה ממ"ש פרק הרואה ופסקה רבינו פ"י הל' י' הרואה קברי ישראל מברך וכו' והמית אתכם בדין ומאי שנא מברכת אבל ולא תירץ כלום. ונראה לענ"ד דאיכא למידק דהך דין אינו ר"ל דין ממש תדע שביצירה ובכלכלה ובתחייה לא שייך דין אלא ר"ל דין לגבי מידותיו ב"ה וגבי מיתה מצינו שהקב"ה מסלק את הצדיק קודם זמנו דהן בקדושיו לא יאמין כדאשכחן גבי חנוך כדי שימות זכאי וכו' אי נמי לפעמים בעון הדור כמ"ש טול הרב שבהם וכו' והיינו דינו ב"ה אמנם לשון משפט אינו כן בשום פנים דמשפט משמע לגבי בני אדם כפי עוונו ודו"ק כי נראה לענ"ד נכון. ומשמע דברכה זו היינו אחר רועינו רועה ישראל שהוא כענין וכ"כ הרב אבודרהם ז"ל וכן משמעות הפוסקים ומוכח נמי מדברי הש"ס ובש"ך יו"ד סימן שע"ט ראיתי כתוב ב' פעמים הטוב והמטיב וז"ל קדושינו קדוש יעקב רועינו רועה ישראל המלך הטוב והמטיב לכל אל שבכל יום ויום הוא הטיב הוא מטיב הוא ייטיב לנו המלך החי הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת וכו' דודאי צריך לומר הברכה מתחילה כתיקון חכמים עכ"ד ומדהביא כל הנוסח משמע דכן דוקא בעי דלימא ותו ממ"ש דודאי צ"ל הברכה וכו' ואם כן הוא קשיא לי טובא דמנין לו זה לומר ב' פעמים הטוב והמטיב ותו דגבי מת מה שייך לומר הטוב והמטיב דבשלמא בעיקר הברכה שניתקנה על הרוגי ביתר תיקנו הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה אבל בשאר מתים מאי הטבה איכא ואי מטעם שכתב שצריך לומר תחילה כתיקון חז"ל הרי יכול לומר כל תיקון חז"ל כדינו בשיתחיל אחר רועה ישראל כאמור ואפשר דט"ס יש.