מעשה רקח על הלכות ברכות י:ח

ארבעה צריכים להודות וכו'. רבינו לא נקט להו כסדר שהם בפסוק ולא כסדר שהובאו בגמרא והתוס' כתבו דקרא נקט סדר המסוכנים יותר תחילה וגמרא נקט המצויין יותר תחילה ע"כ ולרבינו צ"ל דדרך אחרת אתו ונקט המצויין יותר שהם חולה שהוא יותר מצוי מן הכל וחבוש דמצוי יותר מיורדי הים בכוללות הבני אדם והולכי דרכים דבקרא קרי להו מדברות שאין מצוי כמו האחרים. ועיין בכנה"ג אורח חיים סי' רי"ט שהכריח שגם הנשים חייבות בברכה זו עיי"ש. ובאמת דמלתא דסברא היא טפי. ובשיירי שם כתב לבטל המנהג שנוהגים להביא התינוקות לבית הכנסת והאב מברך הגומל בעד בנו שהיא ברכה לבטלה דמה טיבה של ברכה זו אלא יש לו לומר פסוק הודו לה' וכו' ואם יאמרו הברכה תהיה בלא שם ומלכות עיי"ש ולענ"ד נראה עוד שאין לאומרה אפילו בלא שם ומלכות דמוציא שקר מפיו הוא לומר הגומל לחייבים טובות דהבן אינו בר עונשין כדי לקרותו חייב ומעין מ"ש הרב מג"א שם ובעיקר דין החולה רבו הסברות עיין להגהות מיימוני והרב ב"י שם והנכון לברך בלא שם ומלכות היכא דלא נפל למשכב.

וכיצד מברך וכו'. רבינו השמיט ההיא דפטרתון יתי מלאודויי משום דמלתא דפשיטא היא דכל העונה אמן הרי הוא כמברך ואם איחר לברך ברכה זו יש לו שהות כל זמן שירצה והנכון שלא לאחר שלשה ימים וכן פסק הרב ב"י שם.

עומד ביניהם וכו'. אפשר דנ"ל מלישנא דקרא וירוממוהו בקהל עם וכו' דמשמע בתוכם כדי שיתעלה יותר שמו ב"ה ומרן הצריכו עיון ונראה כמ"ש.