מעשה רקח על הלכות ברכות י:כג

הנכנס לבית המדרש וכו'. משנה וברייתא בפ' תפילת השחר וכאן לא ביאר רבינו אם דרך חיוב קאמר או דרך עצה טובה אמנם בפירוש המשנה כתב וז"ל ואלה שני התפילות חובה לכל מי שיכנס לקרות בביהמ"ד שהרי לא אמרו בכניסתו מה היה אומר כדי שיהיה סיפור למה שהיה אומר רבי נחוניא בן הקנה ואז יהיה רשות בידינו אבל אמר בכניסתו מהו אומר ר"ל כשיכנס לביהמ"ד מה חייב לומר וכו' ע"כ וכ"כ הרב עובדיה מברטנורא ועיין להתוס' יו"ט בהקדמתו ז"ל.

וישמחו בי חבירי. בזאת הפיסקא בגמרא הקשה בני הבחור אהרן יצ"ו דכיון שהיו חכמים גדולים איך אפשר שיהיו חשודים לשמוח בכשלון חביריהם שזה נראה דבר מגונה ח"ו. והשבתי לו שהקשה בטוב אמנם י"ל דודאי לא במרד ולא במעל יארע להם דבר זה אלא שע"י הפלפול והשקלא וטריא יתכן תגבורת החצונים שלא לדעת וממילא באה השמחה ע"י הניצוח שלו והכישלון של הנגדיי ומשום ששגגת תלמוד עולה זדון לכך היו מתפללין שלא יבואו לזה.