מעשה רקח על הלכות ברכות א:יט

כל האוכל דבר האסור וכו'. נראה דנפקא ליה ממתניתין פ' שלשה שאכלו (ברכות דף מ"ה) ואף דהתם נשנית לענין זימון ס"ל לרבינו דהוא הדין והוא הטעם לענין ברכה וכן נראה מהרב מגדל עוז ז"ל ואף דמרן כסף משנה כתב צריכות למשנתינו היינו משום דהוה ס"ד קצת אבל לפי האמת שניהם שוים לענין דין זה ומינה נמי כיון שכבר ביארו כאן לא הוצרך להביאו לקמן פ"ה בדין הזימון ובזה נסתלקה קושיית הרב לח"מ שהבין מדברי מרן דזימון חמיר מברכה דלא כתב כן אלא לתת צריכות לדברי המשנה וכבר כתב ז"ל דה"ה וכו' ועיין להרב ב"ח או"ח סי' קצ"ו. ומאי דאיכא לעיוני בדברי מרן הקדוש טובא במ"ש דההיא דגזל סאה חיטין נמי כדברי רבינו דייקא לפום נוסחי דידן שכתוב בהם כיצד מברך וכו' דמשמע דמתמה כיצד אפשר שיברך והלא אם היה מברך אינו אלא מנאץ הלכך לא יברך ע"כ דמאי דוחקי לחלוק על הרא"ש בהא הא כיון דבגזל עסקינן וקניה בשינוי דין הוא שיברך וכ"כ הרב המגיד ז"ל פ"ו דחמץ ומצה הל' ז' גבי מ"ש רבינו דאם גזל מצה לא יצא כתב ז"ל והוא שגזל מצה אבל גזל חיטין או קמח ועשאו פת ודאי יוצא שקנאם בשינוי ודמים לבד הוא חייב לו כנ"ל ע"כ ורבינו השוה שם יציאת החובה עם הברכה וכמ"ש ג"כ הרב לח"מ ז"ל. ואין לומר דהרה"מ כתב כן לפי דעתו אבל מרן ז"ל לא ס"ל הכי בדעת רבינו חדא דא"כ הו"ל להזכירו ולחלוק עליו ומה גם דבפ"ד דלולב משמע נמי מדברי מרן דאם קנאו יוצא ידי חובתו עיי"ש. ותו דמרן גופיה כתב כן בפ"א דהלכות ציצית הל' י"א שכתב כדי להסכים הנמוק"י עם רבינו בעיקר הדין וז"ל אי נמי אפילו אחר יאוש לא קני משום דהוי שינוי החוזר לברייתו ע"כ משמע הא בשינוי שאינו חוזר לברייתו יודה רבינו דשפיר דמי. אלא דקשיא לי דהתם משמע שהצריך שינוי ויאוש ואם הדבר תלוי בקניה לחוד לא בעינן יאוש בדאיכא שינוי וכמו שמבואר בדברי רבינו פ"ב דהלכות גזילה וכמו שנראה גם מדברי הרה"מ הנ"ל. ואפשר דס"ל למרן דאף דלענין קנייה בשינוי לחוד סגי לענין ברכה בעינן גם יאוש כדי שיהיה שלו גמור ודמים לבד הוא דחייב לו ולהכי כתב גבי ציצית דבדאיכא יאוש ושינוי מצי לצאת י"ח בדיעבד מיהא אמנם הכא גבי ברכה דליכא אלא שינוי אמטו להכי לא מצי לברוכי אף בדיעבד האמנם לזה אכתי קצת קשה מההיא דהרה"מ והרב ז"ל גופיה כנ"ל ואף אם נדחוק לפרש דלאו דוקא וה"ה דבעי נמי יאוש מ"מ יקשה דזה מנין לו ועיין במ"ש שם בס"ד. ועוד עלה בדעתי להליץ בעד מרן ז"ל דלעולם דבעי יאוש ושינוי והיינו דוקא בדאיכא הוכחה בקרא דקפיד רחמנא כגון גבי ציצית דכתיב ועשו להם ודרשינן משלהם אמנם בדלא קפיד קרא כגון גבי מצה דלא כתיב מצתכם בשינוי לחוד סגי בדיעבד והכא גבי ברכה מצינן למימר דמימרת ר"א קיימה אלכתחלה ופשיטא דאסור אף שהוא דוחק. ועיין להתוספות ר"פ לולב הגזול. וראיתי בזה להרב מהר"ם מטראני בס' קרית ספר שכתב וז"ל האוכל דבר האסור דאורייתא בין בזדון בין בשוגג אינו מברך ברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מה שיש לך רשות לאכול ולשבוע תברך עליו ע"כ וקשה דזה מנין לו אי ס"ל כרבינו דיליף לה ממתניתין דזימון א"כ לימא הכי אף באיסורין דרבנן כמבואר בש"ס שם ואי ס"ל כהראב"ד ז"ל א"כ אף באיסורין דאורייתא שהרי מדתלה הדבר בהואיל שנהנה על כרחך אפילו באיסורין דאורייתא נמי איירי ואפשר דהרב ז"ל למד זה מהתוספתא דדמאי פ"ב שהביא מרן ז"ל דלא איירי אלא באיסורין דאורייתא ודו"ק. ומ"ש מרן מדברי הרשב"א ז"ל דס"ל בפסקיו כדעת רבינו המעיין בתשובותיו סימן תשצ"ד יראה להדיא שדחה סברת רבינו ונקיט כדברי הראב"ד ז"ל ועיין להרב כנסת הגדולה או"ח סי' קצ"ו ודברי הרב מגן דוד שם הם תמוהים שרצה לדמות אוכל דבר איסור לרפואה במקום סכנה כדין אוכל טבל לדעת רבינו שאין לו לברך. וקשה לי דנראה לענ"ד דשניא דא מן דא טובא דהאוכל טבל אפילו בשוגג איסורא עבד עכ"פ תדע דהתורה חייבה קרבן על השוגג אבל במסוכן לגבי דידיה היתר גמור הוא והראיות שהביא יש ליישבם עיי"ש שהוא דבר תמוה. ועיין בספר באר עשק סי' ק"ט שרצה לומר דבסתם יינם אף שלדעת כל הפוסקים הוא אסור בשתיה. (ולדעת רוב הפוסקים גם בהנאה) מ"מ מצי לברוכי עליה אלא דגם למצוה לא תחשב דאין עבירה מצוה יעו"ש ואילו היה אומר כן לדעת הראב"ד והרא"ש ז"ל דוקא החרשנו האמנם גילה דעתו ז"ל להדיא דגם לרבינו וסיעת מרחמוהי גם כן יש לו לברך עיי"ש ואין נראה כלל והמעיין בראיותיו שם יראה דלא דמו אפילו כעוקלא לדנא וחס ושלום להקל בדבר דאז היינו מחזיקים ידי עושה רשעה בשאט בנפש באמרם שאין איסור בדבר בטענת פיתוי יצרם הרע שאין הגוים שבזמנינו בקיאים בניסוך ולא ידעו הבין שגזרו משום בנותיהם וכו' ואם היינו מורים להם שיברכו עליו אזי תתחזק סברתם הרעועה באומרם תדעו שאין בו איסור שהרי חייבו אותנו להודות ולברך עליו והרי כתב רבינו בספ"ט דהל' ברכות דאם מריח ריח שאסור להריח בו כגון של ע"ז או של ערוה אין לו לברך עליו הרי דגם שנהנה הנאה גמורה כיון שהוא של איסור אף מדרבנן אין לו לברך עליו עיי"ש. ואני לעצמי אומר עוד דאי לאו דמסתפינא הוה אמינא דגם החולקים על רבינו וסיעת מרחמוהי יורו יודו בזמנינו שבעוונותינו הרבים נפרץ הדבר כ"כ כפרץ רחב ופשתה המספחת בעור צרעת ממארת כדי למגדר מילתא ולהורות להם חומר האיסור שתאסר גם הברכה בשב ואל תעשה והרי הלכה רווחת קי"ל דהחמירו במערים יותר ממזיד כדאיתא בהרמב"ם הל' יו"ט ולא אאריך לשון בענין זה שכבר האריכו בזה בתוכחת מגולה הרבנים הראשונים אשר קטנם עבה ממתנינו נ"ע ובפרט הרב בעל ס' הזכרונות ובשו"ת יום טוב צהלון ובספר יין המשומר יותר ויותר עיין עליהם ותנוח דעתך. ועיין עוד להרמ"א תשובה (צ"ח) [קכ"ד]. ה' יכפר עליהם ועלינו כי לכל העם בשגגה ויחזירם בתשובה שלימה לבלתי ידח נידח מקהל עדת ישראל כן יהי רצון.