מעשה רקח על הלכות ברכות א:טז

כל העונה אמן וכו'. שם דף מ"ה תני חדא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח ותניא אידך ה"ז מגונה לא קשיא הא בבונה ירושלים הא בשאר ברכות ומפרש לה רבינו דלאו דוקא בונה ירושלים אלא כל ברכה שהיא גמר ברכות אחרונות דומיא דבונה ירושלם הוא הדין והוא הטעם ומשו"ה כתב ואחר ברכה אחרונה של קרית שמע של ערבית וכו' והיא שיטת רוב הפוסקים ז"ל עיין להרב ב"י סימן רט"ו ודקדק רבינו לכתוב ק"ש של ערבית משום דאית בה שני ברכות אחר קרית שמע שהיא המצוה ובעינן סוף ברכות אחרונות משא"כ בברכות דק"ש דשחרית שאין שם אלא ברכה אחת שהיא גאל ישראל אלא דקצת קשה לדברי רבינו למה אין אנו עונים אמן אחר ברכת התורה שהם באמת ברכות אחרונות (וגם בפ"ז דתפילה לא הזכיר רבינו שיענה אמן) והראב"ד ז"ל השיג על רבינו וס"ל דברכה אחרונה של שבעת המינים יש לענות אחריה אמן ולפי דברי רבינו בהל' י"ח משמע שאין לו לענות אמן אחר שום ברכת הפירות עיין למרן ז"ל ולזה י"ל דס"ל לרבינו דהנך כברכה אחת חשיבי וכ"כ הרב ב"ח ז"ל שם לענין ברכת התורה עיי"ש. ובברכת ישתבח נראה דגם לדעת רבינו יש לענות אמן שהרי קדמה לה ברכת ברוך שאמר וישתבח היא החתימה והוו שתי ברכות גמורות וכ"כ השלטי הגבורים בברכות שם וא"כ צ"ל דברכת גאל ישראל דשחרית שאני דאף שקדמו לה שתי ברכות קודם הק"ש מ"מ הברכות עצמם לא נתקנו כי אם בשביל הק"ש שהיא המצוה וא"כ הק"ש הפסיק בין ברכות ראשונות לברכה אחרונה משא"כ בברוך שאמר וישתבח דגם ההללויות אגידי בהו ולא הוו הפסק וכברכה אריכתא חשיבי אכן עדיין יש לגמגם בדבר. ועיין עוד להרב כנה"ג שם.