מעשה רקח על הלכות ברכות א:יד

כל העונה אמן וכו'. ברכות דף מ"ז ונראה דרבינו הוה גריס אמן קצרה ג"כ. ועל מ"ש ולא אמן ארוכה כתב מרן ז"ל דהיינו מדאמרינן התם שהעונה אמן יותר מדאי אינו אלא טועה ומ"ש ולא יגביה קולו וכו' שם דף מ"ה.

וכל מי שלא שמע וכו'. כתב מרן ז"ל דנפקא ליה מההיא דאלכסנדריא של מצרים בסוכה דף נ"א וכו' ע"כ ולפ"ז צ"ל דמ"ש רבינו לעיל אע"פ שלא שמע הברכה כולה וכו' דמשמע דשמיעה מיהא בסופה בעי התם ר"ל חיוב והכא היינו למצוה וכ"כ הרב לח"מ ז"ל ועוד הקשה ז"ל דמה השמיענו כאן הא לעיל השמיענו יותר דאפי' ששמע הברכה בסופה אם לא שמעה כולה לא יצא ידי חובתו וכ"ש היכא שלא שמעה כלל ואי איירי בשמע סופה ודוקא מי שחייב ורוצה לצאת לא יענה אבל מי שאינו רוצה לצאת יענה מ"מ קשה דכבר אמרו למעלה וי"ל דרבינו איירי במי שלא שמע הברכה כולה אלא סופה ובא להשמיענו דאפילו יהיו רבים העונים ובודאי שאינם עונים אמן יתומה והו"א דיכול לענות עמהם קמ"ל דלא ודלא כרבינו האיי וכו' ע"כ. ואחר המחילה כל זה הוא נגד דברי מרן ז"ל. ולדברי רבינו יש ליישב ודו"ק.