מעשה רקח על הלכות ברכות א:א

מצות עשה וכו' עד וכן מדברי סופרים וכו'. כתב מרן הקדוש וז"ל ואיכא למידק שרבינו כתב מצות עשה מן התורה לברך אחר אכילת מזון וכל הדברים בכלל מזון חוץ מן המים ומן המלח כדתנן בר"פ בכל מערבין וא"כ היכי קאמר בתר הכי ומדברי סופרים וכו' עיי"ש עכ"ל. בזה הענין הקשה אלי רחימא דנפשאי החכם המרומם כמהר"ר מרדכי רוביו נר"ו שבאזמיר וז"ל ולכאורה איכא לאקשויי דהא אמרינן התם בש"ס לימא תהוי תיובתא דרב ושמואל דאמרי אין מברכים בורא מיני מזונות אלא על חמשת המינים בלבד וכו' ואוקמא רב הונא באומר כל הזן עלי דמזון לא מקרי אלא חמשת המינים וכמ"ש רש"י אלא דלזה י"ל דההיא לרב ושמואל מיהו לדידן דלא קיימא לן כותייהו אלא כרבנן לא צריכנא לשבושי מתניתין אלא דברים ככתבם והיינו כוונת מרן. ועיין להתוספות שם דלחילוקם לא קשה מידי. אמנם הא קשה לי להרב הטורים דפסק באו"ח סימן ר"ח דלא כשמואל שכתב וז"ל הכוסס את האורז מברך בורא פרי האדמה ואם בשלו או שטחנו ועשה ממנו פת מברך בורא מיני מזונות וביו"ד סימן רי"ז כתב הנודר מן המזון אסור בחמשת המינים ואם אמר כל הזן עלי אסור בכל חוץ ממים ומלח עכ"ל וקשה דמאחר דפסק באורז דלא כרב ושמואל מעתה מתניתין כפשטא דכל מילי איקרו מזון ולא בעינן דלימא כל הזן דהא לרב ושמואל היא וכדכתיבנא. ויש ליישב אלא דלא ניחא כל כך. וכן איכא לעיוני במ"ש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה דבכל מערבין יעו"ש ובאורז פסק דלא כרב ושמואל ובפי' למ"ש מרן ז"ל ע"כ דבריו נר"ו. חדאי נפשאי בהני מילי מעלייתא דאייתי לן מר ברוחב שכלו והנני בא בקוצר דעתי להשתעשע באמרותיו אמרות טהורות כפי מה שיורוני מן השמים בס"ד. ואומר תחילה כי דברי מרן הקדוש דניחא ליה למר לכאורה צריך לי עיון דהיכי הוה ס"ד לפרש כן בדברי רבינו דתיבת מזון דקאמר קאי אכל מילי כיון שכתב דהוי מצות עשה לברך על המזון דכתיב ואכלת ושבעת וכיון דהאי קרא קאי או אשבעה מינים או החמשת המינים דכתיבי לעיל מיניה ארץ חטה וכו' ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וכדאיתא בפרק כיצד מברכין אי אפשר לומר דקאי נמי אכל מיני אכילה ושתיה תדע דהתם דף ל"ה לא אשכח שום ראיה לאוכוחי דצריך לברך אחר אכילת כל דבר חוץ משבעת המינים אלא מכח הסברא ומדרבנן וקרא לא הוי אלא אסמכתא בעלמא כמ"ש רבינו יונה שם ואם איתא כדפריך התם מביכורים לייתי התם הך מתניתין דעירובין ומינה נוכח דקרא אכל מילי קאי אלא מאי אית לך למימר דאף דסתם מתניתין קרי לכל מילי מזון קרא על כל פנים לא קאי אלא אשבעת המינים ה"נ בלשון הזהב של רבינו שכתב מצות עשה וכו' שנאמר ואכלת ושבעת (ומנאה בעשין י"ט מהך קרא גופיה) על כרחך לומר דלא קאי אלא אמה שהוא מזון גמור טפי משאר מילי דאקרו נמי מזון דאי אפשר לומר דאחר אכילת פירות וכיוצא להוי מ"ע מן התורה ומהתימה שהזכיר הך סוגיא מרן ז"ל לעיל סמוך ונראה. ואפשר דכל זה לא נעלם מעיני כבודו של מרן הקדוש אלא דעיקר כוונתו היא בדיוק דברי רבינו דלא הוה ליה להזכיר מזון. אי נמי איכא למימר דהוה ס"ד דאין הכי נמי דמודה רבינו דקרא אשבעה מינין דוקא קאי אלא דכיון דבגמרא קאי במסקנא דאכל מילי יש לברך כיון שנהנה לא נמנע רבינו מלכתוב מ"ע מקרא דואכלת ושבעת וכלל כל מילי בענין החיוב אבל אין הכי נמי דעיקר המ"ע אינה אלא אשבעה מינים ולהכי לא מקשה ליה אלא דנראה כסותר דברי עצמו דכיון דכל מילי חוץ ממים ומלח איקרו מזון ומן התורה מיהא הוא היכי כתב אח"ז ומדברי סופרים וכו' דמשמע שהכל הוא מד"ס וכיון דליכא אלא מים ומלח לא יתיישב תיבת כל. וכשתירץ ז"ל דקאי דוקא אשבעה מינין אתי שפיר דרובא ככולא ומ"ש בתירוץ שני דאחמשת המינים דוקא קאי היינו למ"ד הכי בגמרא כדאמרן. ובעיקר מה שנתקשה מוכת"ר נר"ו אציגה נא לשון הש"ס להבין הענין בפרק כיצד מערבין דף ל' תנן הנודר מן המזון מותר במים ומלח וכו' ובגמרא מים ומלח הוא דלא אקרי מזון הא כל מילי אקרי מזון לימא תהוי תיובתא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו אין מברכים בורא מיני מזונות אלא על חמשת המינים בלבד ולא אותביניה חדא זמנא לימא תהוי תיובתיה נמי מהא אמר רב הונא באומר כל הזן עלי מים ומלח הוא דלא זייני הא כל מילי זייני והאמר רבי יוחנן וכו' דאכיל פירות גינוסר ואמר לא טעים לי זיונא אימא מזונא ע"כ ואף דפשט דברי הש"ס משמע דלא קאי רב הונא אלא ארב ושמואל וכדמשמע מדברי התוספות דלרבנן כולהו אקרו מזון מ"מ אפשר דהתוס' לא כתבו כן אלא כלפי קושיית הש"ס כדפריך לימא וכו' וההא כתבו דלרבנן לא פריך כדי לינצל מקושייתם אמנם אחר דחדית לן רב הונא דמתניתין על כרחך איירי באומר כל הזן דאילו אמר מזון ודאי דלא משמע אלא חמשת המינים מעתה מתניתין לכו"ע לאו דוקא היא דעל כרחך צריך לאוקומא באומר הזן ונשמעינא מדיוק דברי רש"י שכתב בד"ה באומר כל הזן וכו' דודאי לא איקרי מזון אלא חמשת המינים דהוו מין דגן דזייני וסעדי ליבא וכו' ע"כ ואי קאי ארב ושמואל נגד רבנן מי הכריחו לפרש דודאי הוי הכי כאילו ליכא מאן דפליג לימא דרב ושמואל ס"ל הכי משום וכו' אי נמי בסתם אלא משמע דכוונתו לומר דכן הוא לפי האמת לכו"ע וכן הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה סתם הדברים וכתב וז"ל ואמרה הנודר מן המזון תקנו אותו מן הזן וכו' ע"כ ולשון זה מוכיח גם כן אל הכוונה האמורה וכן מצאתי לרבינו ירוחם נתיב י"ד חלק ה' וז"ל ופשוט בעירובין דהנודר מן המזון אינו אסור אלא מחמשת המינים ואם אמר כל הזן וכו' ע"כ הרי שהזכיר הדין בלשון פשיטות בש"ס ואם זה לא נאמר אלא לרב ושמואל דוקא לא יתכן לומר ופשוט כיון דאיכא רבנן דפליגי עלייהו וכן הר"ן והרא"ש בפרק הנודר מן הירק הביאו הך דרב הונא בפשיטות וכן הוא משמעות הפוסקים דלא הזכירו מזה כלל. וכיון דאף לרבנן מזון לא אקרי אלא חמשת המינים שפיר פסק הטור ביו"ד סימן קי"ז דהנודר מן המזון אינו אסור אלא בחמשת המינים ומאי דחייבו לברך בורא מיני מזונות גם באורז לאו היינו משום דהוי מזון גמור אלא כיון דזיין וקבעי סעודתא עליה כמ"ש התוספות ז"ל להכי קבעו לו ברכת בורא מיני מזונות דומיא דיין משום דחשיב אבל מזון גמור כחמשת המינים לא הוי ומקרא נמי מסייענו כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וסתם לחם לא הוי אלא מחמשת המינים כמ"ש ז"ל ועוד דבפרק כיצד מברכין פריך לרב ושמואל ואורז לא מברכינן במ"מ והתניא וכו' ולא קאמר ואורז לאו מזון הוא והיינו דאף דמברכים במ"מ לאו משום דמזון גמור הוא כאמור וא"כ פסקו של רבינו בעל הטורים ז"ל ודעימיה עולה בקנה אחד כאמור. אי נמי אפשר באנפא אחריתי והוא דאין הכי נמי דלרבנן דפליגי ארב ושמואל ס"ל דכל מילי אקרו מזון אלא דחילקו בין דבר דקבעי אינשי סעודתא עליה ללא וכפשט דברי התוספות ז"ל וכל מילי אקרו מזון בלשון תורה ולשון חכמים אמנם בלשון בני אדם סתם מזון לא מקרי אלא לחמשת המינים דוקא. והט אזנך ושמע דברי הירושלמי בריש פרק הנודר מן המבושל אמר רבי יוחנן הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם אמר רבי יאשיא הלכו בנדרים אחר לשון תורה וכו' רבי חייא בר בא אמר רבי יוחנן אכיל חליטא ואמר לא טעמתי מזון בהדין יומא והא תנינן הנודר מן המזון מותר במים ומלח פתר לה רבי יאשיא (פי' כרבי יאשיא) דאמר הלכו בנדרים אחר לשון תורה ומנין שכל הדברים קרויים מזון ר' אחא בר עולא אמר ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון מה תלמוד לומר ומזון מכאן שכל הדברים קרוים מזון ע"כ הראת לדעת דבלשון תורה דוקא כל הדברים נקראו מזון אמנם בלשון בני אדם לא מקרי מזון אלא לחמשת המינים וכ"כ להדיא הרב היפה ז"ל בפרשת ויגש עיי"ש ומעתה כדי להשוות הך ירושלמי עם ש"ס דילן כל מאי דאפשר שפיר מצינן למימר דמאי דפריך תלמודא לימא דליהוי תיובתייהו נמי מהא היינו דקס"ד דלא שנא לענין ברכות לא שנא לענין נדרים כולהו מזון אקרו ומזון נינהו וההא קאמר רב הונא דהא ליתא דודאי בנדרים לא אמרינן הכי ועל כרחך צ"ל דמתניתין מיתוקמא באומר כל הזן דאילו מזון בלשון בני אדם לא הוי אלא חמשת המינים ומהא לא תקשה לרב ושמואל כלל. ומעתה לדידן הענין מתבאר מעצמו דבנדרים גם רבנן מודו וכנ"ל ורש"י ז"ל שכתב דודאי לא אקרו מזון וכו' היינו לומר דבלשון בני אדם קרו להני דוקא מזון משום דזייני טפי מדברים אחרים דלא זייני וסעדי ליבא כ"כ ודייק לפ"ז שכתב דודאי לא אקרו וכו' כלומר בלשון בני אדם תדע עוד דהכא פירש רש"י דודאי לא אקרו מזון אלא לחמשת המינים וכו' ואלו במתניתין פירש וז"ל חוץ מן המים ומן המלח דלאו מידי דמזון הם וטעמא דעירוב משום דדעתו ודירתו במקום מזונותיו ע"כ הרי דס"ל דכל מידי מזון נינהו ודיוק זה איתיה בעיניה נמי בלשון הרמב"ם בפי' המשנה עיי"ש אלא על כרחך לחלק בין נדרים לשאר מילי מטעמא דבנדרים הלכה רווחת דאזלינן בהו אחר לשון בני אדם וכמ"ש הרמב"ם והרב ב"י ושאר פוסקים ז"ל ובזה אפשר נמי לקושיית מרן ז"ל דכוונתו להקשות על רבינו דכיון דהזכיר מזון סתם בענין ברכות ע"כ כולל כל דבר חוץ ממים ומלח כדתנן התם דמההיא מיהא שמעינן דכל מילי אקרו מזון ומאי דמוקים לה רב הונא באומר כל הזן לאו היינו משום דכל מילי לא הוו מזון אלא משום דס"ל דבלשון בני אדם לא מקרי מזון אלא לחמשת המינים דוקא ואמטו להכי אנן לא קי"ל כפשטא דהך מתניתין אלא דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ובעינן שיאמר כל הזן דוקא אף דבאמת לשון מרן ז"ל הוא סתום ואיך שיהיה פסקו של הרב בעל הטורים אמת ע"פ הנ"ל. הוא הנראה לענ"ד אם יראה למוכת"ר ואת אשר יבחר בו יקריב אליו. ומאי דקשייא לי טובא על הרמב"ם ז"ל אמאי לא הביא דין זה בחיבורו הנחמד ורבינו הקדוש ג"כ לא הזכירו במסכת נדרים כלל כי שם ביתו ואילו ההיך דהכל ניקח בכסף מעשר וכו' הזכירה ג"כ בפ"א דמעשר שני וכאן בעירובין לא הביאם אלא אגב לאשמועינן כל מילי דהם שוים דמים ומלח ליתנהו בכללם ועיקר הדין אין זה מקומו ואנן אשכחן בכמה דוכתי שמזכיר הדין במקומו הראוי לו ואפ"ה מזכירו במקום אחר אגב רבו מספר ומהתימה רבתי מהמפרשים שלא נתעוררו בכל זה כלל וצ"ע.