לוח ארז חלק ב תס

בממון לא מהני שום אמתלא אף דלא הי' נאמן מתורת עד היינו היכא דהי' נאמן עכ"פ בלי ריעותא כגון ע"י מיגו טובה משא"כ אי טען מתחלה נגד חזקה כגון בנדון דידן בהיו מוחזקים באחר ונהי דכתב הרמב"ן משום דבידו לעשות נאמן אף נגד חזקה מ"מ לא הי' דיבורו אלים כ"כ שלא תהני אמתלא דהא גופי' דבממון לא מהני אמתלא לאו מילתא דפסיקא הוא כמ"ש בקצוה"ח שם א"כ אף הסוברים דלא מהני היינו היכי דלא טען נגד החזקה מתחלה משא"כ בטען נגד חזקה. א"כ דברינו דלעיל הלא קיימינן נגד חזקה וגם באומר בני הלא טען נגד חזקה דהי' מוחזק שאינו בנו ושפיר מהני אמתלא כיון דאינו נאמן בתורת עד. וארווחנא ליישב בזה קושיית קצוה"ח סי' דע"ט דגם לר"י תקשה יכיר למה לי הא אית לי' מיגו ואי דהויא במקום חזקה כמ"ש רשב"ם מ"מ לסברת הרמב"ן הנ"ל כיון דבידו לעשות אף נגד חזקה אמרינן מינו עיי"ש. ולהנ"ל הדבר נכון דבשלמא לרבנן פריך הש"ס שפיר יכיר למה לי ואי דק' די"ל דאיצטריך קרא דנאמן בתורת עד ולא מהני אמתלא ז"א דהא לדידהו לא איירי קרא שטוען נגד חזקה וכיון דבממון איירי אף אי נאמן רק משום מיגו ג"כ לא מהני אמתלא וקשה למה לי קרא. משא"כ אליבא דר"י דאיירי במקום חזקה וא"כ אי נאמן רק בתורת מיגו מהני אמתלא כדמוכח מבני וחזר ואמר. עבדי כיון דטוען כנגד חזקה אף בממון מהני אמתלא ע"כ איצטריך יכיר דנאמן בתורת עד ולא מהני אמתלא ודוק

לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם. בברכות דף י"ט ע"ב בסוגיא דגדול כבוד הבריות. תא שמע והתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם מהם ופעמים שאין אתה מתעלם מהם. הקשו תוספות שבועות ל' דהו"ל לש"ס לשנויי שב ואל תעשה שאני כמו דמשני לקמן גבי טומאה. ותמה בתומים סי' כ"ח הא תוס' גופייהו כתבו בשבועות לחלק דדוקא גבי גנאי גדול מהני שוא"ת אבל לא גבי גנאי קטן וכתבו ג"כ דהשבת אבדה באינה לפי כבודו אינו רק גנאי קטן וא"כ קשה טובא מאי הקשו דלישני שוא"ת הא בגנאי קטן לא מהני שוא"ת עיי"ש. ונ"ל דהנה באמת סברת התוס' לחלק בין גנאי לגנאי אינה מוסכמת אליבא דכ"ע. עיי' שא"ר הוכיח מדברי הרמב"ן בס' תה"א דלא ס"ל לחלק כן. ובאמת מהיכי תיתי לחלק אלא שהתוס' הכריחו כן מכח קושייתם בב"מ בסוגיא דוהתעלמת דהק' לכתוב קרא דולאחותו ולמה לי הך קרא דוהתעלמת דהא ידעינן במכ"ש מטומאה דהתם איסורא והכא רק ממונא ותירצו דהו"א התם דאיכא גבי מת מצוה גנאי גדול משא"כ בהשבת אבדה דליכא גנאי גדול אימא דלא. לכך איצטרך קרא והתעלמת עיי"ש ולפ"ז שפיר הכריחו מן הקרא גופי' דיש חילוק בין גנאי גדול לקטן. אבל באמת אם לא הי' להם הכרח זה בודאי גם הם ז"ל יודו דאין חילוק בין גנאי לגנאי. והנה כל קושיית התוס' בב"מ לא היתה אלא דנילוף ממונא מאיסורא מכ"ש משום דממונא קיל וע"כ דיש לחלק בין גנאי לגנאי אבל אי נימא אדרבה ממונא חמיר מאיסורא אין כאן התחלה לקושיית התוס' הנ"ל. דאי כ' ולאחותו הו"א התם דאיכא איסורא דקיל משא"כ ממון דחמיר לא וממילא דאין כאן הכרח לתירוץ התוס' לחלק בין גנאי לגנאי. והנה בבאר יעקב או"ח סוף ה' מגילה הקשה השואל הגאון בעל זכרון יוסף מחי משני הש"ס כאן ממונא קיל מאיסורא הלא התוס' בב"מ כ' הכריחו דממונא חמיר מאיסורא תדע דאין הולכין בממון אחר הרוב משא"כ באיסורא והכא ל"ש תירוץ תוס' דהתם עיי"ש תירוצו. עכ"פ י"ל דזה הי' סברת המקשה דפריך מוהתעלמת ולא אסיק אדעתי' דאיסור מממונא לא ילפינן היינו משום דסובר כסברת תוס' ב"מ הנ"ל דאדרבה ממונא חמיר באיסורא