לוח ארז חלק ב תלה

שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם. מלבד הכפל לשון הקשה בתיו"ט דהו"ל להביא מקרא הקודם בפ' שמות שנאמר בני בכורי ישראל. ונראה כי כמה מדות טובות יש לנו ללמוד מהודעה זו כי בנים אנחנו. כי עי"ז לא יגביה העשיר א"ע על העני כי אחרי שאב אחד לכולנו כולנו אחים אנחנו. ונאמר ע"כ בפרשתנו כמה פעמים אחיך האביון. להורות ע"ז כי אחרי שכולנו בנים לאבינו שבשמים, א"כ כעשיר כרש אחים בני איש אחד. והנה איתא בפ"ק דב"ב דא"ל טורנוסרופוס הרשע לר"ע אם אלקיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסן משל למלך שכעס על עבדו ומנע ממנו מאכל ובא אחר והאכילו הלא הוא נתחייב למלך. והשיב לו ר"ע משל לאב שכעס על בנו ומנע ממנו מאכל ובא רעהו ונתן לו בחשאי הלא יודה לו עבורו ואנו נקראים בנים למקום עיי"ש. והנה אז"ל כשישראל עושים רצונו של מקום נקראים בנים וא"כ אם העניים עושין רצונו של מקום מצוה לפרנסם. אבל כשח"ו אין עושין רש"מ נקראים עבד ואז נשאר שאלת טורנוסרופוס שאין לפרנסם. וז"ש חז"ל הובא ברש"י פרשתנו כתיב כי לא יחדל אביון מקרב הארץ כתיב כי לא יהי' בך אביון כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן באין עושין. כי בזמן שעשירי העם מפרנסין את העניי' אף שמ"מ ישארו עניים אבל אביונים התאבים לכל דבר אינם עוד כי יש להם די מחסורם מהצדקות שמקבלים. וכ"ז בזמן שהעניים עושין רש"מ שאז מצוה לפרנסם ע"כ לא יהי' בך אביון. משא"כ כשאין עושין רש"מ ואז אין לפרנסם כמשל הנ"ל אזי לא יחדל אביון. והנה בכל השנה כולה כשאנו חוטאים אין אנו זוכרים שאנו בנים למקום כ"א אנו אומרים שאנו בני אדם קרוצי חומר עפר מן האדמה. רק בימים הקדושים הבאים שאנו רוצים שישפיע לנו הש"י שפע ברכות טוב אנו נזכרים שיש לנו אב זקן בשמים ממעל ואנו צועקים אבינו מלכנו כמה פעמים שירחם עלינו כרחם אב על בנים. כאשר פירשתי מ"ש באיוב. ויהי היום ויבואו בני האלקים להתיצב על ה' ודרשו בזוה"ק וכ"ה ברש"י שם שזה ראש השנה והיינו טעמא כי בכל השנה אנו בני אדם ולא בני אלקים. אבל ויהי היום יום א' בשנה שאנו צריכים לרחמי שמים אנו אומרים שאנחנו בנים למקום. וזהו שרמזו אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול כלומר ע"כ אומרים באלול אני לדודי בשביל שאנו רוצים שדודי יהי' לי שהש"י יהי' קרוב לכל קוראיו. ע"כ אמרו ג"כ דורשי רשומות ומובא בסידור נהורא איש לרעהו ומתנות לאביונים ג"כ ר"ת אלול ורמזו שצריך להרבות בצדקה בימים אלו. והיינו כנ"ל אחרי שצועקים אנו אבינו מלכנו רחם עלינו. אומר הקב"ה בזה אראה אם אתם בנים למקום אז גם האביון אחיכם ע"כ צריך להרבות וליתן צדקה לעניים. ובאמת אין אנו נקראים בנים למקום רק אם אנו יודעים שאנחנו בנים למקום ועושים רצונו: וז"ש חיבה יתירה נודעת להם. כלומר אם הם יודעים שהם בניו וחיים חיי אושר ויושר. וע"ז הוצרך להביא פ' דפרשתנו דאי מבני בכורי ישראל הו"א בכל גווני מקרי בנים ע"כ אמר בנים אתם לה' ורק באופן זה כי עם קדוש אתה אם אתה מתנהג בקדושה ובטהרה

נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידך. הכוונה עפמ"ש מאתו לא תצא הרעות והטוב. כלומר כי בכל טובה שישיג האדם ע"י מעשה ידיו כלול רע וטוב. כי לעצמו הוא טובה ולאחרים הוא רע כי מה שהוא מרויח האחר מפסיד. לא כן בטובות שהש"י משפיע הם רק טוב בלי תערובת רע כלל כי אין דבר רע יורד מן השמים. כי הוא ית' בטובו יוכל להשפיע מבלי שיחסיר זה לאחר וז"ש מאתו לא תצא הרעות והטוב פי' טוב כלול ברע. והנה חז"ל אמרו וסימנך עשירים מקמצין ולפ"ז הי' מהראוי להמנע מלתת צדקה כי עי"כ יתעשר כמ"ש עשר בשביל