לוח ארז חלק ב תכב

שבתות. כי כשמדליקין נרות לכבוד שבת לכאורה היו צריכין להדליק ביום שיהא ניכר שמדליקין לכבוד שבת. אלא דשרגא בטיהרא לא מהני. וה"ט שהקב"ה האכיל מן לישראל ומדוע הרעיבם ולא האכילם לחם שמים בעיר מושב אבל באמת שאם הי' להם כל טוב בעיר לא היו יודעים להעריך ערך מן כי שרגא בטיהרא למאי אהניא וזהו ויענך וירעיבך ורק אח"כ ויאכילך את המן מכאן שמדליקין גרות בלילי שבת ולא ביום שוב נזכרתי מש"ס דיומא ע"ד ע"ב אינו דומה רואה ואוכל לאינו רואה ואוכל עי"ש ואין כאן פליאה כלל שזה הוא העינוי במן שלא היו רואים

שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה. פרש"י ענני כבוד היו שפים ומגהצים. הכוונה כי תאוות המלבושים הנאים כאשר הוא בזמננו שלובשים כמאדע החדשה. הוא על אשר יסירו מנגד עיניהם את ה' ולא יכירו את כבודו. אבל במדבר אשר בכל יום כשקמו מאהלם מיד ראו כבוד ה' בענן אש אוכלת. אז לא הוצרכו תמיד לשנות את מלבושם וא"כ ענני כבוד הם אשר תקנו וגהצו להם הבגדים. ובזה מדוקדק מה שדייק בכלי יקר דהו"ל למימר לא בלתה עליך מאי מעליך דקאמר. ולהנ"ל ה"פ ע"כ לא בלתה שמלתך. מעליך. המ' היא מ' הסיבה. על אשר ידעת מה שעליך הוא כבוד ה' השוכן בענן אשר חופף עליך כל היום וע"י שידעת מה למעלה ממך עי"כ לא התאוית תאוה לבגדים חדשים ולא הוצאת ישן מפני חדש

וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך. י"ל עפמ"ש במשנה דאבות כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו. הכוונה כי כל אדם יש לו בקרבו רות המעוררו לעשות טובה ומוכיחו על פניו בעשותו את מצות ה' אשר לא תעשינה ואשם. וזה גם בגדולי החוטאים אם גם בשעת העבירה היא מחשיכה עיניהם מראות גודל רשעתם. בכ"ז אחרי עברם יעוררם רוחם בקרבם להנחם על הרעה אשר עשו. וזה סימן שהנשמה היא חלק אלוק ממעל על כי תמיד תתעורר באדם כאשר הלך בזדון ושאט לבו. וז"ש המשורר אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי וגו'. בעת שאני ישן ונרדם במצולות התאוות ובכ"ז לבי בקרבי עוררה לנפשי לאמור עד מתי תישן זהו המופת שקול דודי הוא הקב"ה דופק ואומר פתחי לי וגו'. וזהו ג"כ חלקי ה' אמרה נפשי המופת שחלקי הוא הנשמה הוא מה' הוא כשנפשי אומרת ומעוררת אותי. וע"כ האדם לא יסיר אזנו משמוע קולו אשר בקרבו כי אם רוצה לידע דבר מה אם יעשה או לא היכשר בעיני ה' ישאל רוחו בקרבו אם יסכים לזה אז נכון לבו בטוח שגם בעיני ה' הוא נכון לעשותו. וז"ש כל שרוח הבריות נוחה הימנו כלומר שרוח של אדם מסכים אז בודאי יוכל לידע שגם רוח המקום נוחה מזה. וזהו דע מה למעלה ממך הכוונה ממך תוכל לדעת מה למעלה שאם רוחך ונשמתך מסכים לעשותו בודאי גם למעלה בקודש רוח המקום נוחה הימנו. כי הרוח אשר בלב האדם מתרגש בקרבו וקול דודי דופק. ומה גם אם יסורין באים על האדם אז ישוב ונחם ומרגיש בלבבו כי באו עליו הנגעים על אשר סר מדרכי ה'. וז"ש וידעת עם לבבך אתה מרגיש ומבין את זאת בלבבך שה' אלקיך מייסרך ומלמדך להועיל

ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. י"ל עפמ"ש בילקוט פ' בראשית וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד והנה טוב זו מלכות שמים מאד זו מלכות הארץ שהיא תובעת עלבונן של בריות שנאמר אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי והוא פלאי. ונ"ל פירושו כי רבים אומרים שהעולם הוא רע והם כת פעססימיסטען אחרי שמצודה פרושה לרגלו ובכל עת ועונה יוכל להכשל בחטא