ליקוטי מוהר"ן פא:ב

וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק:

עֲלוּ – הַיְנוּ שֶׁאַתֶּם הֲמוֹן עַם עוֹלִים.

זֶה בַנֶּגֶב – זֶה הוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת יב): כִּי זֶה כָּל הָאָדָם, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת ל), שֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְצֶוֶת לָזֶה; הַיְנוּ הַצַּדִּיק הוּא בַנֶּגֶב, הַיְנוּ פְּסֹלֶת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ שִׂיחַת חֻלִּין, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לְקַשֵּׁר אֶתְכֶם.

וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר – הַיְנוּ הַדַּעַת הַנַּ"ל.