ליקוטי מוהר"ן עה:ה

וְצָרִיךְ לְדַבֵּר בְּתוֹרָה אוֹ בִּתְפִלָּה, עַד שֶׁיִּהְיֶה הַגּוּף בָּטֵל וְאֶפֶס. וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק: וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד – שֶׁיְּהֵא הַגּוּף אֶחָד עִם הַדִּבּוּר עַד שֶׁיְּהֵא כְּאֶפֶס. וּבַמֶּה הוּא בָּא לְדָבָר זֶה, בְּיִרְאָה. כִּי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ב י): גּוּף קָשֶׁה פַּחַד שׁוֹבְרוֹ. וּפַחַד, הוּא פַּחַד יִצְחָק, הוּא יִרְאָה: