ליקוטי מוהר"ן לז:ז

וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ: הִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עַם־הָאָרֶץ; כִּי זֶה יָדוּעַ, שֶׁהַנְּפָשׁוֹת הַנִּכְבָּדוֹת [הַנֶּעֱשָׁקוֹת] בְּתוֹךְ הַטִּקְלָא, הָאָמוּר בַּזֹּהַר (סבא משפטים דף קיג ובשאר מקומות), בִּקְלִפּוֹת נֹגַהּ. וּקְלִפּוֹת נֹגַהּ רוֹצָה שֶׁיִּשְׁתַּקֵּעַ שָׁם הַנֶּפֶשׁ, אֲזַי הִיא נוֹתֶנֶת אוֹתָן בְּתוֹךְ טִפַּת זִוּוּגוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ, כְּדֵי שֶׁיִּתְטַנֵּף הַנֶּפֶשׁ הַהִיא בְּיוֹתֵר. נִמְצָא שֶׁבְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ הֵם נְפָשׁוֹת יְקָרוֹת, אֶלָּא שֶׁהֵם כַּצִּפֳּרִים הָאֲחוּזוֹת בַּפַּח.

מֵאַיִן אָנוּ יוֹדְעִים הֲדַר תִּפְאַרְתָּם, אֶלָּא עַל־יְדֵי תּוֹרָתָם; כְּשֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁהֵם תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים, בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם נֶפֶשׁ יְקָרָה. וְכָל הַתּוֹרָה שֶׁהֵם מְגַלִּים, הוּא הַכֹּל גִּלּוּי לְהַשּׁוֹחֵט. כִּי הַנֶּפֶשׁ הִיא [בְּחִינַת תּוֹרָה] כַּנַּ"ל. וְהַתּוֹרָה שֶׁהֵם מְגַלִּים בְּנֵי עַמֵּי־הָאָרֶץ, הֵם בְּחִינַת נִיצוֹצוֹת, וְעוֹלָה לְהַשְּׁכִינָה בִּבְחִינַת מַיִּין נוּקְבִין, בִּבְחִינַת: חֲזִי בְּמַאי בְּרָא קָאָתֵינָא.

וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לְכַבְּדָם, כִּי עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד יִתְגַּלֶּה בְּיוֹתֵר הַתּוֹרָה מֵהִתְעַלְּמוּתָהּ, הַיְנוּ הַנֶּפֶשׁ. כִּי שֹׁרֶשׁ הַכֹּל הוּא הַכָּבוֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו וְכוּ', וְהַנֶּפֶשׁ מִשְׁתּוֹקֶקֶת לְהִכָּלֵל בּוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ.

וְזֶה: הִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עַמֵּי־הָאָרֶץ – לְכַבְּדָם, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוֹקֵק הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא הַנֶּפֶשׁ, לְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ, שֶׁהוּא הַכָּבוֹד, וְעַל־יְדֵי־זֶה, מֵהֶם תֵּצֵא תּוֹרָה: