ליקוטי מוהר"ן, תנינא עח:ח

וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, כִּי אַשְׁרֵי לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְקָרֵב בְּעוֹדוֹ בְּחַיִּים חִיּוּתוֹ לַצַּדִּיק הָאֱמֶת, אַשְׁרֵי לוֹ, אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ. [כִּי אַחַר־כָּךְ (הַיְנוּ לְאַחַר מִיתָה) קָשֶׁה אָז מְאֹד לְהִתְקָרֵב, וּצְרִיכִין מְאֹד לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים מְאֹד, שֶׁיִּזְכֶּה בְּחַיִּים חִיּוּתוֹ לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת].

כִּי הַבַּעַל־דָּבָר שָׂם לִבּוֹ עַל זֶה מְאֹד עַכְשָׁו, לְבַלְבֵּל אֶת הָעוֹלָם, כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם עַכְשָׁו קְרוֹבִים אֶל הַקֵּץ מְאֹד, וְיֵשׁ עַכְשָׁו לְיִשְׂרָאֵל גַּעְגּוּעִים גְּדוֹלִים וּכִסּוּפִין גְּדוֹלִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה כָּזֹאת בִּימֵי קֶדֶם, וְכָל אֶחָד נִכְסָף מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. עַל־כֵּן הֶעֱרִים הַבַּעַל־דָּבָר וְהִכְנִיס מַחֲלֹקֶת בֵּין הַצַּדִּיקִים, וְהֵקִים בָּעוֹלָם מְפֻרְסָמִים הַרְבֵּה שֶׁל שֶׁקֶר, וְגַם בֵּין הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הִכְנִיס מַחֲלֹקֶת גָּדוֹל, עַד שֶׁאֵין אֶחָד יוֹדֵעַ הֵיכָן הָאֱמֶת. עַל־כֵּן צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת: